תיאור הצמח: בן-שיח רב-שנתי ממשפחת השפתניים, שגובהו 80-40 ס"מ. בעיקר על סלעי נארי. מצוי בגליל, בכרמל, בשומרון ובהרי יהודה. הגבעול מצולע, כעין מרובע, ומכוסה בשערות צפופות. העלים קטנים, נגדיים ודמויי ביצה. צדם התחתון בעל גוון לבנבן, ושוליהם תמימים. הפריחה בחודשים מרס-דצמבר. הפרחים יושבים על תפרחות דו-בדיות, הנישאות על ראשי הענפים. צבע הפרחים לבן. הצמח כולו מלא בבלוטות המפרישות שמן אתרי חריף, שריחו כריח המועד האיסוף: כל השנה.
מקורות ופולקלור: החלק הראשון של שם הצמח מתייחס לפרח, שהוא קטן, ואילו חלקו השני רומז, ככל הנראה, להופעה הכללית המלבינה של הצמח. א' הראובני מזהה את הצמח עם אזוב בית-דקלי, המופיע במקורותינו. רפואה עממית: אצל ערביי ארץ-ישראל נחשב הצמח לאחד התבלינים המשובחים ביותר לתה. תה זה מקובל ברפואה העממית לטיפול בכאבי בטן, בשיעול, בהצטננות, לחיזוק הגוף, להורדת לחץ דם, לריפוי מחלות לב ולניקוי הרחם לאחר הלידה. מרתח מעלי הצמח משמש לריפוי פצעים, דלקות עינים ועור, כוויות ולהפגת ריח רע מהפה.
אופן השימוש: תה זוטה- מבשלים שלושה חופנים גדושים של עלים וגבעולים בליטר מים, במשך כחמש דקות. צבע המרתח המתקבל הוא חום-אדמדם. מסננים וממתיקים בסוכר או בדבש. להכנת תחבושות לפצעים ולדלקות עיניים - מבשלים חמישה חופני עלים וגבעולים בליטר מים, כעשר דקות. מסננים, טובלים, צמר-גפן במרתח בעודו חם ושוטפים את העיניים, או מניחים על העיניים. טובלים תחבושות בד במרתח ומניחים על פצעים, על דלקות עור ועל כוויות - הוכח כיעיל מאוד. מרתח זה מרפא גם דלקות חניכיים ומפיג ריח רע מהפה בדרך של גרגור: ממלאים את חלל הפה, משהים את המרתח דקה או שתיים, מגרגרים ופולטים החוצה.
מתוך ילקוט הצמחים של נסים קריספיל
