הדס מצוי- שימושים רפואיים ופולקלור

תיאור הצמח: שיח ירוק-עד ממשפחת ההדסיים, שגובהו 100-80 ס"מ. גדל בר בגליל, בכרמל, בגולן ובחרמון. כמו-כן מגדלים אותו כצמח נוי בגינות בתים ובגנים ציבוריים. גבעותיו מסתעפים לענפים צדדיים. העלים גלדניים, מסורגים או ערוכים בזוגות או בשלשות על כל מפרק. הפריחה בחודשים מאי-אוגוסט. הפרחים לבנים ופתוחים לרווחה. הפרי הוא ענבה עסיסית בצבע כחול-שחור. הפרי מזכיר, בצורתו, רימון זעיר. כל חלקי הצמח מדיפים ריח חריף ונעים.

מקורות ופולקלור: לראשונה נזכר ההדס בין ארבעת המינים, שנוטלים בחג הסוכות (ויקרא כ"ג, מ'). אבותינו היטיבי לתאר כל חלק בהדס בצורה מדויקת מבחינה בוטנית 0סוכה ל"ב, ע"ב). בהדס משתמשים כצמח בושם חשוב, עד כדי-כך שהאשכנזים קוראים לקופסת הבשמים בשם "הדס". אבותינו השתמשו בו גם לצרכים רפואיים: "תינוק בן חודש ועד בן שנה אמו מרחצתו וסכתו בשמן ומושחת את כל גופו בהדס יבש" (תשובות הגאונים, אס,, עמ' 162).

רפואה עממית: גם היום תופס ההדס מקום נכבד בין צמחי המרפא של ארץ-ישראל. מפאת קוצר המקום, נביא כאן רק את שימושיו הרפואיים החשובים: טיפול בגירויי עור אצל תינוקות, בנשירת שערות, בדלקות מעיים, לריפוי חבורות, ולהקלת עצירות וקצרת (אסטמה).

אופן השימוש: מייבשים עלי-הדס, וכותשים אותם לאבקה. מערבבים אתה אבקה בשמן-זית, כך שמתקבל מעין משחה ירקרקה. את המשחה מורחים על מפשעותיהם הרגישות של תינוקות, או על עור מגורה בכלל. אפשר להשתמש באבקה גם כטלק, ללא שמן-זית, לאותן מטרות. המשחה יעילה מאוד לחיזוק שורשי השיער ולמניעת נשירה. טובלים את קצות האצבעות במשחה ומעסים את הקרקפת. לריפוי חבורות ופצעים מניחים מעט מהמשחה על תחבושת וחובשים.

תה הדס: חולטים בכוס מים רותחים 2 כפיות גדולות בעלי הדס, יבשים או ירוקים. אפשר להמתיק בכפית גדושה דבש. תה זה יעיל מאוד לדלקות מעיים, לעצירות ולטיפול בכיב קיבה (אולקוס). לקצרת (אסטמה): מבשלים 100 גר' עלים ירוקים במים. עם עליית האדים יוצרים אוהל ממגבת מעל הראש, ושואפים את האדים אל דרכי הנשימה.

מתוך ילקוט הצמחים של נסים קריספיל



גינון חסכוני במים  

israelbiz- בניית אתרים