'עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ' פסח חג האביב המצות והמרור

מיהם עשבי המרור שהשתמשו בהם אבותינו
אם באכילת המרור הכוונה היא להזכיר לנו את זה שהמצרים מררו את חיי אבותינו, מה זה משנה איזה ירק לוקחים, העיקר שיהיה מר. זאת הסיבה שחכמינו מונים שמותיהם של כמה וכמה צמחים שניתן לאוכלם כמרור (ויש על קביעה זו מחלוקת) 

"וְאֵלּוּ יְרָקוֹת שֶׁאָדָם יוֹצֵא בָהֶן יְדֵי חוֹבָתוֹ בַפֶּסַח: בַּחֲזֶרֶת וּבָעֻלְשִׁין וּבַתַּמְכָא וּבַחַרְחֲבִינָא וּבַמָּרוֹר. יוֹצְאִין בָּהֶן בֵּין לַחִין בֵּין יְבֵשִׁין, אֲבָל לֹא כְבוּשִׁין וְלֹא שְׁלוּקִין וְלֹא מְבֻשָּׁלִין. וּמִצְטָרְפִין לְכַזַּיִת"
(פסחים ב', משנה ו')

מדברי המשנה נראה לכאורה שמיני הירק שהאדם יוצא בהן ידי חובת מרור הם חמישה בלבד, כולל במצבי בישול שונים.

מתי חלב מצוות אכילת מרור בפסח
כל זמן שהמקדש קיים – מדאורייתא
כיום –מדרבנן

מה הסיבה לאכילת מרור?
אמרו חז"ל  (פסחים לט, ע"א): 'למה נמשלו מצריים כמרור? לומר לך: מה מרור זה שתחילתו רך וסופו קשה, אף מצריים תחילתן רכה וסופן קשה. תחילה נתקבלו בני ישראל במצרים בכבוד גדול - הושיבו אותם בארץ גושן שבה כל טוב מצרים, ואפילו הרשו להם לגדל צאן ולעסוק במרעה. ואחר כך כפו עליהם עבודת פרך קשה ומרה.

מה משותף לצמחים אלה:
 1
כאשר הצמח צעיר, הוא מגדל עלים רכים השרועים על פני האדמה. עלים אלו מתוקים וניתנים לאכילה. מאוחר יותר מצמיח הצמח גבעול או גבעולים, שהולכים ומתקשים ונעשים מרים וקוצניים.
2
לרובם עליהם מכסיפין וכששוברים את העלים יוצא מהם מיץ חלבי מריר ­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­ - שרף מר
 
זיהוי הצמחים
כמובן שיש מחלווקת ודעות שונות – מי שהתעמקו בהם הם רש"י הרמב"ם ורבים אחרים  וגם פרופ' פליקס ופרופ זוהר עמר בימינו.

לכל סוגי המרור יש  מאפיינים נוספים משותפים, שהם מאפיינים מחייבים בקביעת זהות המרור. המקור למאפיינים אלה (למרות שבתורה עצמה יש רק מאפיין יחיד: "מרירות") מתבאר בתלמוד (פסחים לט.) הוא מ"היקש" למצה. המאפיינים המחייבים הם

צמח חד שנתי , עלים מעל האדמה

מדברי התלמוד הבבלי שעוסק בזיהוי מיני המרור שמביאה המשנה עולה לכאורה, שחלק מהתנאים והאמוראים סברו שמספר המינים שאדם יוצא חובתו בפסח הם רבים יותר, ולמעשה ניתן לכלול בהם כל ירק מר שיש לו שרף ופניו מכסיפין,  על פי תפיסה מרחיבה זו, חלק מהפרשנים ובראשם רש"י סברו שאכן 'כל עשב מר נקרא מרור'
 
לעומת זאת, מדברי התלמוד הירושלמי עולה שהסימנים שהוזכרו לעיל אינם תיאור קיבוצי לכלל מיני המרור, אלא תיאור ספציפי של ה'מרור' הנמנה כמין האחרון (החמישי) במשנה. 

חכמים ניסו למצוא מכנה משותף בין ה"מרורים הללו" קבעו:
"ירק מר שיש לו שרף ופניו מכסיפין."..(כפי שהוסבר למעלה) 
במסגרת סימנים אלה, אומר פרופסור יהודה פליקס, ניתן לכלול צמחים רבים בעלי מיץ חלבי (שרף) ועלים מרים, שצבעם אפרפר מכסיף.
מרורים מלשון רבים. הכוונה היא למיני ירקות אחדים.
 באר רש"י : "כל עשב מר נקרא מרור"

זיהוי הצמחים 
 1
חזרת
מי היא החזרת?
בשום אופן לא החריין שהשתמשו בו באירופה, באירופא לא היו צמחים אלה בעת  הפסח הם עדיין לא לבלבו כי היה קר .
חריין = חזרת הגינה היא צמח רב-שנתי ממשפחת המצליבים (הכוללת גם את החרדל, הכרוב והצנון). מגדלים אותו בעיקר עבור שורשו דמוי היתד הגדול הלבן.

אז מי כן?

לפי הרמב"ם
חזרת:
חסה תרבותית או חסת בר...(ישנן 6 מיני חס בבר בארץ : חסה כחולת פרחים, חסת השבטים, חסת המצפן , מזרחית , שיכנית והשבטים).
חסת המצפן היא הנפוצה שממנה תורבתה החסה.
מרור: הרמב"ם פירש שה'מרור' הוא בערבית 'ח'ס ברי', כלומר חסת הבר  (חסת המצפן ) ומוסכם על פי כל החוקרים שממנה בוייתה החסה התרבותית (Lactuca sativa), לכן גם היא משמשת כמרור (חזרת) .

חסת המצפן – משפחת המורכבים
מצפן מאחר והצמח מתפתח בעיקר בקיץ, הגבעול מסתובב עם הצד הצר של העלה לכיוון השמש – כך שהשמש לא תצרוב אותו.
בצד התחתון של העלה על העורק – יש שערות זיפניות קוצניות אדומות סגולות כשמתבגר כ הצמח קוצני
שלושה שלבים שונים מאוד זה מזה במהלך גידולוה:
בתחילה הצמח מצמיח שושנת-עלים; ואז אפשר לאכול על העלים ( הם מתוקים...)
בהמשך מתרומם עמוד-פריחה עם עלים (וכאן בא לידי ביטוי נושא המצפן);
ולבסוף מגיע שלב הפריחה ועשיית הזרעים, ובשלב זה הצמח "רותמי", עליו קמלים.
העלים והגבעולים מטיפים מיץ חלבי בהיפצעם
קטיף של 2-3 עלים נאים או יבשים  בסוף הקיץ, ושתיית חליטה  (חולטים 10 דקות) – יגרום לשינה "מתוקה" ורגועה ...
לחלב (השרף) המופרש ממנה יש תכונות דומות לאופיום אך אינו גורם להתמכרות
העלים טובים להרגעה ולניקוי רעלים

השומרונים משתמשים ב "חסה רותמית" בתור מרור.
יתיר שדה המלקט הידען כותב:
"אם ברצונכם ללקט חסה למטרות שימוש רפואי, אני ממליץ להמתין בסבלנות עד לפריחתה. כשהיא פורחת בקיץ, עליה של החסה נעשים גלדניים ונוקשים, וטעמם הופך מר מאוד. מרירות עזה שכזו מעידה על עליה משמעותית בריכוז החומרים הפעילים בצמח, ולכן העונה המועדפת לליקוט החסה לשימוש רפואי היא מסוף האביב ועד לסוף הקיץ".
בכל הנוגע לאכילה – הזמן המומלץ לליקוט הוא בחודשי החורף והאביב המוקדם".

2
עולשין-מזוהה עם העולש התרבותי (ציקוריה) והעולש המצוי
ממשפחת המורכבים
הצמח מגדל שושנת עלים כשהוא צעיר, אז עליו טובים למאכל. 
מאוחר יותר מתרומם עמוד פריחה עליו פורחים קרקפות עם פרחים לשוניים בצבע תכלת
העלים נאכלים חיים עם מלח ולימון, או מבושלים כקציצות או כתוספת לחם. זרעונים קלויים ושורשים משמשים להכנת תחליף או תוספת לקפה.
מרתח מן העלים משמש ברפואה עממית לניקוי הדם, למחלות פנימיות, לזירוז הפרשת שתן. שורש קלוי משמש תרופה לעצירות ולהרחקת תולעים מהבטן. יש המאמינים בכוחו גם נגד מלריה, צהבת, שגרון ופגעים בעור. משורשיו של המין התרבותי, מכינים את תחליף-הקפה הידוע בשם ציקוריה.
כשעולה עמוד הפריחה העלים הופכים מרים...
זיהוי
העלה קרח, רק בצד התחתון שלו ישנן שערות עדינות שאינן קוצניות. ( מבחן הלחי). העלה מאורך וחובק את הגבעול.  

3
תמכא
"תמכתא - מרוביי"א". ד"ר משה קטן ב"אוצר לעזי רש"י" מתרגם marrubie לצמח מורביון שהוא צמח בר ממשפחת השפתניים הנקרא היום מרמר מצוי. יש הטוענים ששמו הלטיני Marrubium vulgare התגלגל משמו העברי שתיאר את מרירותו.

בניגוד לכל השאר זה שיח רב שנתי
 לא ידועה זיהות הצמח

4
חרחבינה (ישנם 8 מינים הגדלים בארץ)
חרחבינה מכחילה
"המלקט עשבים לחים עד שיבש המתוק" (שביעית ט',ו')- יש המזהים את ה"מתוק" במשנה עם המיץ המתוק שנמצא בעלים הצעירים של החרחבינה. לעת האביב והקיץ העלים מתעצים ומתיבשים.
ועוד: נמשלו המצרים למרור-חרחבינה: "לאמור לך:מה מרור זה שתחילתו רך וסופו קשה, אף מצריים תחילתן רכה וסופן קשה" (פסחים ל"ט, א')
ישנם 7 מיני חרחבינה בארץ
הנפוץ הוא חרחבינה מכחילה – בבגרתו וכשהוא בשמש מכחילים עליו ופירותיו וקוציו (הצמח קוצני )

צמח רב שנתי ממשפחת הסוככיים
עלים טעימים כשהם בשלב הצעיר ונעשים מרים וקוצניים ככל שהזמן עובר ועמוד הפריחה מתארך, אך בשלב זה יש את החומרים הבאים בעלים:

במחקרים נמצאו בה חומרים נוגדי ארס... ברפואה עממית משתמשים בה כנגד עקיצות נחשים ועקרבים נוגדת רעלים ואנטי דלקתית , אנטי פטרייתית ואנטי בקטריאלית.
מורידה לחץ דם, אפקטיבית בהורדת לחץ דם וסוכר, נוגדת חמצון

5
ובמרור
על פי שיטת הרמב"ם פתחה אפוא המשנה בחזרת (חסה) וסיימה את הרשימה בחזרת בר (חסת בר).
אחרים חושבים כי מדובר במרור הגינות
ישנם 5 מיני מרור בארץ , מרור הגינות הנפוץ ביותר -"עשב רע"
מרור הגינות : משפחת המורכבים
עלים "כינוריים" משוננים, חובקים את הגבעול
גבעולים חלולים שכשוברים אותם יוצא מיץ חלבי
כמעט קרח – ללא שערות, גוון כחלחל
כשהוא צעיר העלים טעימים למאכל
כשמתבגר העלים מרים עד בלתי אכיל ( מרור או לא מרור)
העלים עשירים בויטמין A, C ו-B קומפלקס וכן בסידן זרחן וברזל.
מרגיע, נגד דימומים , נוגד רעלנים, בריא לכבד ומקדם ייצור חלב
אנטי בקטריאלי ונוגד חימצון חזק
החלב משמש כנגד יבלות...

סיכום
מעניין כי כל הצמחים המרים שאינם רעילים לפחות מיני המרור והחסה הנ"ל הם גם צמחי מרפא ידועים המכילים ויטמינים ומינרלים רבים, נוגדי חמצון ועוד.  

ישנם חוקרים הסבורים כי בתקופה המקראית השתמשו בצמחים שגדלו ליד הבית.
בעיקר בחסת הבר (חסת המצפן)  חרחבינה מכחילה , עולש מצוי  ומרור הגינות
חז"ל העדיפו את החסה המתורבתת (יש עדויות כי חסה תורבתה כבר בימי התלמוד) על פני כל שאר הצמחים מפני "ארסיותם" כשהם בוגרים.

חומר נוסף לעיון
'עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ' פסח חג האביב המצות והמרור רפאל מלכה (wildflowers.co.il)
זוהר עמר על מיני המרור לפי הרמב"ם
ישיבת שעלבים - המעין (shaalvim.co.il)