משפחת הימלוחיים   Nitrariaceae

משפחת הימלוחיים בסדרת הסבוננאים (Sapindales, שבה גם אלתיים, ביברשטניים, אזדרכתיים, פיגמיים, סבונניים, סימרוביים ועוד 2 משפחות ללא נציגים בבר בישראל) היא משפחה קטנה, הכוללת 3 סוגים ו-12 מינים, שהיו בעבר שייכים לזוגניים. בתחילה הוכר ימלוח כסוג יחיד במשפחה, אך מאוחר יותר צורפו אליו גם הסוגים שבר ואבי-ארבע.
לפי מחקרים שונים המשפחה התפתחה לפני 100-60 מיליון שנה ותפוצתה העיקרית באזורים שחונים, מצפון-אפריקה למזרח אסיה. מינים מספר גדלים גם בדרום-מערב אוסטרליה ומזרח מכסיקו.
המשפחה קרויה על שם הסוג ימלוח, הנזכר לראשונה במגדיר הצמחים העברי הראשון, ה"מגדיר לצמחי ארץ-ישראל", מאת איג, זהרי ופינברון, בהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים, משנת תרצ"א (1931) ואשר הוא וריאציה על שם הסוג המדעי, Nitraria, מלטינית: nitrum – "נתרן", "מלח". השם ניתן לצמח, שתואר לראשונה ע"י הטקסונום לינאוס (Carolus Linnaeus, 1707-1778) ממלחות סיביר, עקב הסתגלותו לגדול בקרקעות עתירות מלח, תוך שהוא נפטר מעודף המלח ע"י ריכוזו בעלים והשרתם.
הימלוחים הם שיחים שגובהם עשוי להגיע לכדי 2.5 מטרים (ימלוח), עשבים רב-שנתיים (שבר), או חד-שנתיים (אבי-ארבע), שרועים או נטויים, קירחים, לעתים קוצניים (ימלוח). העלים מסורגים, או בדורים, לעתים נגדיים בגבעולים התחתונים (אבי-ארבע), פשוטים, תמימים (אבי-ארבע), חרוקים-מפורצים (ימלוח), או גזורים-שסועים לאונות צרות (שבר, אבי-ארבע), בדרך-כלל בשרניים, יושבים, או בעלי-פטוטרות, לעתים נשירים. על-פי רוב עלי-הלוואי קטנים ונשירים. הפרחים בודדים, בחיקי עלים, נישאים על עוקצים, או שהתפרחת דמויית שיבולת (אבי-ארבע). לעתים מצויים חפים בבסיס התפרחת. לפרחים עטיף כפול, העשוי מ-5-4 עלי-גביע מפורדים, או מאוחים בבסיסם, לעתים בשרניים, לרוב בלתי-נשירים ו-5-4 עלי כותרת, ארוכים עד כפליים מעלי-הגביע, לבנים, או צהבהבים-ירקרקים, לעתים שעירים. בפרח 15-10 אבקנים, זיריהם רחבים ופחוסים בבסיסם, ערוכים בשני דורים, האחד מול עלי-הכותרת והשני ביניהם. בבסיס האבקנים מצויים בדרך-כלל צופנים. השחלה תחתית, יושבת, בת 6-2 מגורות, ממנה עולה עמוד-עלי ארוך, הנושא בראשו צלקת ביצנית. הפרי הלקט רב-זרעים, או בית-גלעין עסיסי, שבו זרע אחד.
חלק ממיני המשפחה רעילים (שבר) ומשמשים ברפואה העממית לטיפול בכאבים, בדלקות עור ועוד.
בישראל נציגים לשלושת סוגי המשפחה עם מין אחד לכל סוג, אך האקדמיה ללשון העברית קבעה שם למין נוסף - ימלוח תמים -  בציינה כי זהו מין חדש לארץ הגדל בעבר הירדן ושרידיו נמצאו גם בחפירות ארכיאולוגיות באזור הכינרת.

כתב: דרור מלמד

מקורות:

1. Liu, Y. & Zhu, L. Flora of China, Vol. 11, p. 41, Online
2. Sheahan, M.C. (2010). Nitriaceae. The Families and Genera of Vascular Plants, Vol. 10, pp. 272-275
3. Stevens, P. F. (2001 onwards). Angiosperm Phylogeny Website. Version 12, July 2012
4. Watson, L., & Dallwitz, M.J. (2015). The families of flowering plants: Nitrariaceae Bercht & J. Presl. Online. Version
5. Zohary, M. (1972). Flora Palestina, Part Two, p. 245-246, 257
6. פינברון-דותן, נ. ודנין, א. המגדיר לצמחי-בר בארץ-ישראל. (1998). כנה. ירושלים
7. שמידע, א. (2005). צמחי ישראל, המדריך השלם לצמחים ופרחים בארץ ישראל, לכסיקון מפה. מפה הוצאה לאור