"האבקה בראי ישראלי" מכנס נתונים וממצאים שפורסמו לאורך השנים בכתבי עת מדעיים שונים, לאחר שנופו ועודכנו הממצאים והמסקנות העיקריים. כפי שמעידים המהדירים, הספר מיועד לסטודנטים, מורים, מדריכים וחובבי הטבע בישראל ואכן הוא מתומצת, מפושט, בהיר ונהיר ומחולק לפרקים, כאשר, בנוסף לפרק המבוא, כל פרק עוסק במנגנוני ההאבקה של מין יחיד (לעתים מספר מינים בסוג) והפרקים מסודרים לפי שמות הסוגים בסדר הא"ב - סך הכל 39 מיני צמחים. לפיכך, הוא נוח מאוד להתמצאות ולהתמקדות. התיאורים ערוכים בסדר קבוע, פחות או יותר, לפי ראשי פרקים, הכוללים תיאור ממצה של הצמח ושיוכו הטקסונומי, תפוצתו בישראל ובית גידולו, מבנה הפרח, פנולוגיה - עונת הפריחה ושלבים בהתפתחות הפרחים, מנגנוני ההאבקה ושיטות הזיווג, מידע על המאביקים וסיכום ("אחרית דבר").
ההאבקה, התהליך בו גרגרי האבקה הזכריים מועברים לצלקת הנקבית של צמח מאותו מין, עשויה להיות האבקה עצמית - באותו פרח או בפרחים שונים על אותו צמח, או האבקה זרה - העברת גרגרי האבקה מצמח אחד לצמח אחר, בדרך כלל בעל מבנה גנטי שונה. מנגנוני ההאבקה מגוונים ולהם שיטות שונות לסייע להאבקה עצמית, או - לחליפין - להפריע להאבקה כזו, אם בצמח אמורה להתקיים האבקה זרה. כאשר לא מדובר בהאבקה הנעשית על ידי הפצת גרגרי האבקה באופן לא סלקטיבי על ידי הרוח או המים (האבקה אביוטית), אלא בעזרת בעלי-חיים מאביקים, התפתחו בפרחים אמצעים מגוונים למשיכתם, לעתים ללא התמחות במאביק ספציפי ("ג'נרליות", "צמח ג'נרליסט") ולעתים תוך התאמה קו-אבולוציונית בין הצמח לבין מאביק ייחודי, המתמחה בהאבקת המין. אמצעים אלה כוללים פרסומת - בצבע, ריח, צורה - וגמול - בתשלום אבקה, או צוף, למאביקים.
פרקי הספר סוקרים את מנגנוני ההאבקה הביוטיים והאביוטיים מבחינת מבנה הפרח והתאמתו לצורת ההאבקה ולמאביק ומפרטים את המאביקים השונים המשרתים את תהליך ההאבקה. מידע זה מבוסס על תצפיות שטח שנעשו בישראל על-ידי המחברים עצמם ותלמידיהם וכן תצפיות של חוקרים ישראלים אחרים. לעתים נעזרים המחברים בתצפיות והשערות מן הספרות המחקרית העולמית ולא פעם מוצאים הבדלים בין מה שפורסם מארצות אחרות לבין הקורה בישראל, משום שהבדלי האקלים ולעתים הבדלים בפאונה משפיעים על התנהגות ונפוצות מאביקים מסוימים.
העיון בשיטות המחקר ובממצאים הנפרשים בספר מרתק. כך גם ההערכה לסבלנות של החוקרים לצפות בפרחים הפתוחים במשך שעות ארוכות ביום ולעתים אף בלילה ולתעד את בעלי החיים השונים, בדרך כלל חרקים וציפורים, המבקרים את הפרחים. לא בכך סגי - על החוקר להוכיח שאכן האבקה שאסף אותו מאביק אכן תגיע לצלקת הבשלה של הפרח מהמין הנכון. אז איך עושים זאת? הנה כמה דוגמאות המובאות בספר, לטכניקות המשלבות תצפיות ורישום בשטח עם ניסויי מעבדה:
- צמחי אזוב מצוי מייצרים חומרי ריח נדיפים - טֶרְפֶּנִים - בשערות בלוטיות, המכסות את אברי הצמח. פרטים שונים מייצרים בכמות גדולה אחד משני טֶרְפֶּנִים. דבורים אולפו בעזרת מתקן האכלה מלאכותי להכיר את אחד הטֶרְפֶּנִים הללו וכשנחשפו לצמחים העדיפו את אותם פרטים המדיפים טֶרְפֶּן מהטיפוס הכימי שהכירו ואף גייסו דבורים נוספות לצמחים אלה שהושמו על שולחן האכלה יחד עם צמחים המדיפים טֶרְפֶּנִים מהטיפוס השני.
- בזלזלת הקנוקנות מתקיימת האבקה עצמית בנוסף להאבקת רוח והאבקה על ידי חרקים. כדי להוכיח כי מתקיימת האבקת רוח נבדק פיזור גרגרי האבקה באמצעות מלכודות דביקות שהונחו במרחק חצי מטר מהצמחים ובגובה של 1.5 מטר למשך 24 שעות ועליהן נדבקו גרגרי האבקה, שנספרו ותועדו. בעזרת צביעות כימיות הראו החוקרים את מידת בשלות הצלקות וגרגרי האבקה בזמן ההתפתחות המאפשר לצלקות לגעת במאבקים בעת האבקה עצמית. בעזרת תצפיות באוכלוסיות שונות ולאורך שעות שונות של היום תועדו החרקים המבקרים את הצמח ודגמי הביקור: איסוף אבקה, איסוף צוף, או איסוף משולב של אבקה וצוף.
- בכלנית מצויה נבדקה מידת פניית הפרחים אל השמש (הליוטרופיזם) במשך שעות היום ונמדדה הטמפרטורה באזור הצלקות שבמרכז הפרח. נמצאו הבדלים של עד 9 מעלות צלזיוס בין מרכז הפרח החם להיקפו. השפעת הטמפרטורה על נביטת גרגרי האבקה נמדדה בתמיסת סוכר והודגם כי אחוז הנביטה עלה באופן ליניארי עם עליית הטמפרטורה. מכך הסיקו החוקרים כי להליוטרופיזם יתרון בכך שהוא גורם לחימום הצלקות והאבקה הדבוקה אליהן ומזרז את נביטת האבקה בצלקת.
- את פרחי צחנן מבאיש מבקרות ציפורים ממינים שונים. החוקרים עקבו אחר מגוון הציפורים, לכדו אותן וספרו את גרגרי האבקה בקדמת הראש של המבקרות. כמאביקים פוטנציאליים נחשדו המינים שנכחו בתדירות גבוהה בעת הפריחה ונשאו כמויות ניכרות של אבקה על גופן. בעזרת סרטי וידאו שצילמו ומדידות אורכי המקור של הציפורים המבקרות, הראו החוקרים שצופית בוהקת, על אף שהיא מבקרת תכופה של הפרחים, אינה נוגעת בסירה החופה על אברי המין של הפרח ורק לעתים רחוקות נושאת על גופה אבקה והיא למעשה "גנבת צוף" שאינה מועילה בהאבקה, זאת לעומת מיני סבכי ובולבול שנמצאו כמאביקים של צמח זה.
הספר מגולל תופעות ייחודיות של האבקה, למשל מערכות סימביוטיות, כמו האבקת פגות פיקוס השקמה על-ידי הצרעה צרטוסולן, שאינה מצויה בישראל, שלילת ההאבקה על-ידי הצרעה המקומית סיקופגה והדגמה כי היא טפילה על השקמה וזקוקה לה באופן חד-צדדי כדי להתקיים. במקרים אחרים אנו מוצאים חקיינות, כמו במקרה של סחלב מצוייר שפרחיו "רמאים", הם אינם מייצרים צוף ואבקתם אינה ניתנת לאיסוף על-ידי המאביקים לצרכי מאכל, שכן האבקה מרוכזת בגושים דביקים, אבקיות, הנדבקות לחלקם הקדמי העליון של המאביקים. המאביקים נמשכים לפרחי סחלב מצוייר בשל דמיונם לפרחי זמזומית מצויה, המציעה צוף מתגמל למבקריה. מרתקים הדיונים בתפקידו של "הכתם השחור" שבמרכז תפרחת הגזר, נתיבי הצוף שבפרחי פשתה שעירה ויחסי הגומלין שלהם עם זבובי העוזיה, מנגנון שמירת החיוניות של גרגרי האבקה בפתילת המדבר בתנאי קיצון, פרדוקס הקצח שפרחיו בעלי מבנה מורכב ועוד ועוד.
מאחר והספר מיועד גם לסטודנטים וחוקרים פוטנציאליים, חבל שלא נעשה מאמץ לפרט בפרק המבוא שיטות לחקר ההאבקה ואולי תרשים זרימה עקרוני לבחינת צורות ההאבקה של מיני הצמחים השונים. את אלה מגלה הקורא תוך כדי קריאה בספר. לעומת זאת, מילון המונחים שבסוף הספר הוא תוספת חשובה, המבהירה את המונחים העיקריים בתחום ופותחת פתח להעמקה נוספת.
הספר בכללותו, אף שאינו כולל נציגים ממשפחות רבות והוא רחוק מלהקיף את כל צורות ההתאמה ודרכי ההאבקה הקיימות בעולם הצומח, מנגיש לקורא המתעניין את המחקר המקומי שנעשה בתחום ופותח צוהר לעולם הקסום של שלב הרבייה הזוויגית, המינית, בצמחי הפרחים. הספר קריא וזורם והוא תוספת חשובה למדף הספרים של חובבי הבוטניקה. וחשוב מכל - זה אינו עוד ספר בוטניקה כללי, אלא ספר על הצומח של ישראל, על מנגנוני האבקה בפרחים שכולם מוכרים לנו היטב ואנו נפגשים בהם תדיר בסיורינו.