ראיון עם פרופסור זוהר עמר

"לזיהוי הצמחים קיימת חשיבות יומיומית; אם אוכל לסייע לכך שאנשים יבינו את מה שהם ממלמלים בתפילה בעצם זה שאנחנו מבארים את הדברים והופכים את המשנה לטקסט חי – דיינו. כתוב שהמן נראה "כזרע הגד" –רב סעדיה הגאון מביא את השם שלו בערבית – כוסברה, רש"י מביא את השם שלו בצרפתית - קוריינדרי, ושניהם בעצם מגיעים להסכמה שמדובר באותו צמח. זה דבר מדהים"

 

אם תבדקו - בינות סיפורי בריאת העולם, עלילות האבות, הנביאים ומלאכות המקדש, תוכלו למצוא שבכל המקרא נזכרים כמאה צמחים. 

מספר הצמחים הנזכרים אינו חד משמעי וישנה מחלוקת לגביו, משום שישנם מונחים שהפרשנים והחוקרים לא בטוחים האם הם מתייחסים לצמחים או לא.

שאלתי את פרופסור זהר עמר, מרצה במחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת בר אילן שעוסק במחקר רב תחומי של תולדות הטבע במקורות ישראל ולאור הספרות הקלאסית והערבית:
כמאה צמחים בכל המקרא – זה לא מעט?

פרופ' עמר: "חלק מהם נסקרים גם עשרות פעמים, כך שאם נסקור כמה פעמים הוזכרו שמות של צמחים – מדובר במאות רבות. מספר זה אינו מועט כלל אם נשווה לספרות מקבילה שהייתה באותה תקופה כמו אצל המצרים ובספרות היוונית הקדומה – באף אחת מהתרבויות הללו לא מתקרבים לעושר ולגיוון שקיים אצלנו בתנ"ך. זה נחשב די הרבה, במיוחד בהתחשב בעובדה שהפולחן שלנו אינו מושתת כמו אצל הכנענים על מיתולוגיה אלילית שקשורה לחקלאות ולנוף. 

"בנוסף, כל האזכורים האלה נזכרים באופן אקראי. התנ"ך הוא לא ספר בוטניקה, אלא ספר דת ומוסר שרוצה להעביר את האג'נדה שלו. למשל, כשהוא רוצה לצאת נגד עבודה זרה, כנגד אלה שעובדים את העצים על הגבעות הרמות הוא מזכיר את האלון והאלה, אבל זה לא יקרה לצורך בוטני טהור".

הספרים העשירים ביותר בתיאורי טבע הם ספר תהילים, ספר איוב וכמובן שיר השירים, שהם לונה פארק של צמחים, בעלי חיים ונוף עבור חוקרים כמו פרופ' עמר.

לא סתם תפאורה

אז מתי בעיקר הצמחים נזכרים במקרא?
מבלי שנשים לב, כמעט ואין סיפור מקראי, שירה, משל או סמל שלא קשורים למשהו מעולם הצומח. זה מתחיל מיד בגן העדן עם עץ הדעת, דרך תיבת נח העשויה מעצי גופר, התיבה של משה שהייתה עשויה מגומא והושמה בתוך הסוּף שבשפת היאור, הסנה הבוער, ועוד ועוד.

"בסופו של דבר אבותינו היו חקלאים ורועי צאן, והם שיקפו בדבריהם חלק מהמורשת התרבותית שלהם. התורה דיברה בלשון בני אדם, וגם הנביאים מדברים עם הקהל בעולם המונחים שלהם, ובהתאם ניתן למצוא הבדל בתיאורי הטבע בין הנביאים – בין ישעיהו היושב בירושלים ומשקף נוף חקלאי ים תיכוני בדבריו, ובין ירמיהו הגר בענתות בנוף אזור הספר של המדבר", מתאר פרופ' עמר.

לדבריו, תיאורי החי והצומח שלרוב מוטמעים בסיפור נראים לנו כחלק מ'התפאורה', אבל הם לא שם כקישוט, אלא חלק מהותי מלב העניין ובעלי חשיבות רבה בהבנת המשל, הנמשל, המסר והמוסר שהתורה רוצה להעביר, שלא ניתן להפנימו כראוי מבלי לזהות באיזה צמחים בדיוק מדובר. ומעבר לחשיבות העצומה שבהבנת העלילה המקראית כהווייתה, צמחי המקרא הם תבנית נוף מולדתנו אליה שבנו, וגם, לעתים בעלי חשיבות הלכתית, כמו ארבעת המינים או המרורים שיש לאכול בפסח, וחשוב לזהותם.

השמות האבודים

לדידו של פרופ' עמר, בחלק ניכר מהמקרים, שמות הצמחים שאנחנו משתמשים בהם כיום בעברית אינם זהים לאותם הצמחים שנזכרים במקרא. לכן, ערך מחקר גדול וניסה לזהות את הצומח והחי בהתאם לתיאורים במקורות ישראל ולקלוע לזהות הקדומה. 

לאחר שלימד משך כעשרים שנה את התחום הזה במחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת בר אילן בהתייחס לכל האסכולות השונות של החוקרים שעסקו בתחום זיהוי צמחי המקרא, החליט להתחיל את המחקר מחדש ולהעלות את רמת הזיהוי של צמחי המקרא. הוא סרק בצורה שיטתית את כל המקורות והתרגומים הקדומים ביותר בהם נזכרו הצמחים, עבר על הפרשנויות והמחקרים, בחן האם יש הסכמה לגבי הזיהוי ומצא כי רק כשליש מצמחי המקרא מזוהים בוודאות; בעיקר גידולי יסוד כמו שבעת המינים וצמחים שכיחים אחרים. לשליש מהצמחים יש הצעות זיהוי אחדות – כ-2-3 הצעות, והשליש האחרון הם צמחים שקשה מאוד לזהותם.

פרופ' עמר: "השיטה שפיתחתי פשוטה; אני בודק את מסורות הזיהוי של כל צמח מהפרשנויות הקדומות ביותר שידועות לנו מאז חתימת המקרא ועד ימינו. אם לאורך כל הדרך כולם מסכימים ללא כל ספק, למשל - שהזית שנזכר במקרא הוא הזית שלנו, סימן שיש מסורת זיהוי ודאית מוחלטת. אם יש שמות שכבר בתקופה קדומה היו חילוקי דעות לגבי הזיהוי שלהם אני צריך לבחון את ההתגלגלות ואת האסכולות השונות של הזיהוי ולראות את הסבירות שביניהן", הוא משיב ומספק דוגמא:

"אם רב סעדיה גאון, שהיה גדול הפרשנים באזור התרבות הערבית בימי הביניים, וגם רש"י שחי במערב אירופה וכתב בצרפתית יסכימו לאותו זיהוי – זה מעלה את הסבירות שהזיהוי נכון. למשל, כתוב שהמן שאכלו בני ישראל במדבר נראה "כזרע הגד" – גד זה שם של צמח. רב סעדיה גאון מביא את השם שלו בערבית – כוסברה, רש"י מביא את השם שלו בצרפתית - קוריינדרי, ושניהם בעצם מגיעים להסכמה שמדובר באותו צמח. זה דבר מדהים, שני פרשנים משני מקומות שונים בעולם העלו את אותו הזיהוי, מבלי שהכירו זה את זה - ומבחינתי יש לנו מסורת זיהוי ודאית, חד-משמעית, גם לגד. אבל, אם הם יזהו אחרת את הצמחים יש מחלוקת, ואחד מהם בוודאי טעה ופה אנחנו צריכים לנסות להכריע שזיהוי מסוים הוא בעל סבירות גבוהה יותר".

ויש פעמים כמו במקרה של צמח החבצלת, שנזכרת בשיר השירים ובמקומות נוספים, שהיא אינה החבצלת של היום, והחוקרים לא הצליחו לזהותה. "על פי מסורות הזיהוי יש למעלה מעשר הצעות זיהוי ופרשנויות ל'חבצלת' המקראית, כך שאנחנו צריכים פשוט להודות – אנחנו לא יודעים באיזה צמח מדובר, עד שיבוא אליהו... זה חלק מהמחיר שאנחנו משלמים על גלות ארוכה, חלק ניכר משמות הצמחים שנמצאים במגדיר הצמחים הם שמות משוחזרים".

"כל הצמחים שאנחנו מדברים עליהם הם צמחים של אזור הסהר הפורה. כ-80 אחוז מתייחסים לארץ ישראל ממש, חלק מהם כמובן למצרים, וגם לבבל – למשל, יחזקאל פעל בבבל ומתאר הרבה תיאורים של האזור ההוא, לכן, בזיהוי הצמחים חשוב לבדוק מאיפה הנביא מגיע ובאיזה עולם דימויים הוא משתמש", פרופ' עמר עונה.

פרופ' עמר מתאר שכאמור, החלק הארי של הצמחים שנזכרים במקרא הוא של צמחים בארץ ישראל, בדגש על ארץ ישראל הגרעינית, מה שהתורה מכנה "מדן ועד באר שבע". כשלדוגמא, צמחים מדרום לבאר שבע נזכרים – זה קורה במהלך נבואות שעוסקות בהפרחת השממה לעתיד לבוא ומזכירות את המדבר, או כשמסופר על אנשים שנאלצו לברוח למדבר, כמו אליהו שברח לאזור באר שבע בספר מלכים וישב תחת שיח הרותם, שיח מדברי.

"לגבי הסנה יש כמה פירושים ואני הולך עם פרשנות קדומה ביותר שמופיעה בתרגום השבעים ואצל חז"ל", משיב פרופ' עמר, ומפרט: "הסנה מזוהה עם צמח שאנחנו היום קוראים לו הפטל הקדוש – צמח קוצני נמוך שנמצא לעיתים ליד מקווי מים. משה רבנו רועה את הצאן במדבר וצריך גם לתת להם לשתות מים ואנחנו מוצאים את אותו צמח פטל באזורים האלה. 

"כמעט לכל מפגש של האדם עם הצמח יש משמעות - וגם בסיפור של הסנה, המפגש עם העץ מבטא חלק בלתי נפרד מהסיפור. ההתגלות של הקב"ה דווקא בצמח הנמוך, השפל, הקוצני שאף אחד לא רואה אותו, מעבירה את המסר שהקב"ה נמצא בכל מקום והוא לא צריך להתגלות בהכרח במקום גבוה, ולכן יש גם את הקשר בין הסנה להר סיני – שהוא לפי המדרש ההר הנמוך ביותר. אנחנו לא צריכים הרים גבוהים כדי לעבוד את הקב"ה, אנחנו יכולים לקבל את השכינה בכל מקום".

וישנו ההיבט ההלכתי. ישנן מצוות הקשורות לחי ולצומח שמחקר וזיהוי שלהם יכולים להאיר פן חדש במצווה. ואכן, פרופ' עמר צופה שיהיו זיהויים בעלי השלכות הלכתיות: "המחקר שלי אקדמי אבל הוא גם תורני ולדוגמא, במקרה של 'חמשת מיני דגן' יש למחקר התורני הרבה מה לומר. יש מחלוקת גדולה לגבי הזיהוי של מהי שיבולת שועל ומהו השיפון, ואני מקווה שבמהלך המחקר שלנו בספר שכתבנו כולו בנושא זה ביארנו את העניין ואנחנו יכולים לחזק מסורת זיהוי מסוימת, ויש לזה השלכות הלכתיות מאוד חשובות.

"אבל, על מצוות שקשורות לנושא כמו ארבעת המינים – המחקר לא יכול להשפיע כי עוד לפניו הייתה לנו מסורת עתיקה מאוד לגבי מה זה 'פרי עץ הדר' שמזוהה עם האתרוג ועולם היהדות וההלכה לא צריכים אותי בשביל להוכיח את זה".

ויש גם עניינים של 'לעתיד לבוא' שמעסיקים את פרופ' עמר לא מעט; באיזה סממני קטורת נשתמש אז? האם מזהים אותם? מהיכן יביאו אותם? חלק מהצמחים הוא מגדל בעצמו, והוא נוסע ברחבי העולם כדי ללמוד איפה וכיצד הם גדלים בבית גידולם.

"לזיהוי הצמחים קיימת גם חשיבות יומיומית, שכשבן אדם מתפלל הוא יבין מה הוא אומר - צרי, ציפורן, חלבנה וכו' או רשימת השמנים והתפילות שבמסכת 'במה מדליקין'. אם אוכל לסייע לכך שאנשים יבינו את מה שהם ממלמלים בתפילה בעצם זה שאנחנו מבארים את הדברים והופכים את המשנה לטקסט חי – דיינו", הוא אומר.

בלי תרופות

מה לגבי צמחי מרפא? האם התרופה לסרטן – או אפילו לקורונה – מסתתרת בצמחי המקרא?
אל תסתמכו על זה. לדבריו של פרופ' עמר, המקרא כמעט ולא מזכיר צמחים בהקשר רפואי – מלבד אולי שמן זית ודודאים לפריון, וגם הם נזכרים מתוך מטרה מסוימת. הסיבה נעוצה בכך שהאג'נדה המקראית היא 'כי אני הוא רופאך'. רופאים בשר ודם ותרופות כמעט ולא נזכרים במקרא, ספרו של הקב"ה.

עם זאת, מתוך כמאה צמחים שמוזכרים במקרא, 20-25% יכולים להיחשב כצמחי מרפא, גם אם לא מוסבר שהם כאלה. "דוגמא לכך היא הלבונה, שנזכרת כקטורת ולא כצמח מרפא, אבל אני יודע שבספרי הרפואה של אותם ימים - זו המצרית, הבבלית, ומסופוטמיה, היא נזכרת כצמח מרפא ואני יוצא מנקודת הנחה שגם בארץ השתמשו בה כך", מסביר פרופ' עמר, שעבודתו בנושא עוד לא תמה: "מלבד הצמחים ישנה חשיבות רבה לזיהוי בעלי החיים, המינרלים השונים, שמות מקומות ועוד, שצריך לבצע זיהוי מחדש ולהעריך את איכות הזיהוי שלהם, והכי חשוב - להבין שהתנ"ך הוא נכס חינוכי אסטרטגי לאומי והוא לא רק העבר שלנו, אלא גם העתיד שלנו כאן, בארץ", הוא מסיים.

ראיינה : ליאת שוקרון 

פורסם ב"שבתון": https://shabaton1.co.il/?p=23407