מוצאו של נר-הלילה החופי בדרום ארה"ב ומשם הוא נפוץ בידי בני האדם בסוף המאה ה-19 ברחבי העולם, לאורך חופי הים התיכון, באסיה ובאוסטרליה. אין כל תיעוד בדבר מועד ודרך ההגעה של נר-הלילה החופי לכל אותם אזורים. בכל המקומות נר-הלילה החופי התבסס בבית גידול של חולות החוף. מהלך ההתבססות היה איטי אך אחריו נראתה התפשטות מהירה יותר של האוכלוסיות (Zunzunegui et al. 2020).
רבייה מוצלחת היא תנאי להתבססות של צמח במקום חדש. שאלה ראשונה בקשר לכך היא שאלת ההאבקה ונוכחותם של מאביקים מתאימים בארץ זרה. האבקת נר-הלילה החופי בישראל נחקרה ע"י יעקב גליל בשנות ה-50 של המאה הקודמת וע"י דן איזיקוביץ ותלמידיו. סיכום של העדויות בדבר התבססותו של נר-הלילה החופי בישראל וההאבקה של פרחיו, כולל גילויים חדשים, ניתן לקראו במאמרים של גולן ואח' (2017) ושל פולק ושמידע (2018) שהתפרסמו בשנים האחרונות ב"כלנית".
השלב הבא בתהליך הרבייה הוא הפצת הזרעים. בנושא זה עוסק מאמר שהתפרסם לאחרונה (Gallego-Fernandez et al., 2021). לפי תצפיותיהם של כותבי המאמר בתפוצתו של נר-הלילה החופי באזור מוצאו, בחופי מפרץ מקסיקו, הוא צמח נדיר שאיננו מכסה שטחים גדולים, למרות שהוא מייצר זרעים רבים. את רוב הזרעים הם מצאו לרגלי צמח האם ונראה שהפצת הזרעים הקטנים והקלים נעשית באמצעות הרוח.
הם ערכו תצפיות על אוכלוסיות בחופי מפרץ קדיז, בדרום-מערב ספרד, שם דווח בשנים האחרונות על גידול נרחב של האוכלוסיות. הם ראו שרידי פירות מכורסמים ונבטים של נר-הלילה החופי בגללים של שני מיני ארנבות החיות באותו אזור (Lepus granatensis, Oryctolagus cunniculus). שלא כמו שידוע על נביטה של זרעים קשי קליפה אחרים, מעבר דרך קיבות הארנבות לא העלה את שיעור הנביטה אלא הפחית אותו במעט.
שאלה ראשונה שנבדקה הייתה האם הזרעים יכולים להיות מוסעים במי הים מבלי לאבד את כושר הנביטה. הם ערכו ניסויים לבדיקת כושר הנביטה לאחר השריית זרעים במי-ים למשכי זמן שונים. לאחר ההשרייה הם שטפו את הזרעים והנביטו אותם במים מזוקקים, לדמות את הנביטה לאחר הגשמים. הם מצאו שעד 15 ימי השרייה, זרעים שנאספו המצמחים כמעט ולא איבדו את כושר הנביטה שלהם ונבטו בשיעור של 86%-90%. זרעים שנאספו מגללי ארנבות נבטו בתחילה בשיעור 60%-80% ולאחר 15 ימי השרייה במי-ים, ירד שיעור הנביטה לכדי 50%-60%. גם לאחר 30 ימי השרייה במי-ים שמרו הזרעים על כושר נביטה בשיעור 40%-50%.
לאור התוצאות האלה הם מאשרים את האפשרות שהועלתה במאמרו של Heyligers (2008), שהזרעים הגיעו לאחד הנמלים באוסטרליה בתוך מי-נטל באניות שבאו מטקסס על-מנת להעמיס פחם. בהפלגה בה האוניות שטות ללא מסע ממלאים את בטן האנייה מים, על-מנת לשמור על יציבותה. מים אלה נקראים מי-נטל (ballast water). כשהאנייה מגיעה לנמל בו היא טוענת את המשא, היא שופכת את מי-הנטל לים בקרבת הנמל. הכותבים מציינים שייתכן שגם לספרד הם הגיעו בדרך דומה. כמו-כן הניסויים מוכיחים שזרעי נר-הלילה החופי יכולים להיות מופצים ע"י זרמים של מי-ים מחוף אחד לחופים סמוכים. פיזור הזרעים סביב המקום בו התבסס הצמח לראשונה יכול להיות ע"י הרוח או ע"י ארנבות האוכלות את הפירות, אך אינן פוגעות בזרעים.
לפי תוצאות אלו הם מציעים שהפצת זרעי נר-הלילה החופי מאזור מוצאו בדרום ארה"ב לחלקים אחרים של העולם, למרחקים של אלפי קילומטרים, נעשה במי נטל של אניות. ההפצה מחוף לחוף, למרחק של קילומטרים בודדים יכול להיעשות בזרמי הים וההפצה המקומית למרחקים של עשרות ומאות מטרים יכולה להיעשות ע"י הרוח או ע"י בעלי-חיים.
ספרות
Gallego-Fernandez JB et al. (2021) Multiple seed dispersal modes of an invasive plant species on coastal dunes.
Biological Invasions 23, 111-127
Heyligers PC (2008) Flora of the Stockton and Port Hunter sandy foreshores with comments on fifteen notable introduced species. Cunninghamia 10, 493–511
Zunzunegui M et al. (2020) Field comparison of ecophysiological traits between an invader and a native species in a Mediterranean coastal dune. Plant Physiology and Biochemistry 146, 278-286