אשכי הסחלב ושערות שולמית - ריפוי דומה בדומה בצמחי הארץ

האמונה של "ריפוי דומה בדומה" או "תורת החתימות" (Doctrine of Signatures) התפתחה בעיקר באירופה  במאה ה-16 למרות שעקבותיה מצויים כבר ביוון ובמצרים העתיקות. בין התומכים הנלהבים של תורה זו באירופה יש לציין את פרצלסיוס (1493-1541) שהיה אלכימאי, רופא ואסטרולוג שוויצרי. הוא תמך בעיקרון הקדום של  "similia similibus curantur", כלומר, "דומה מרפא דומה" (Bennett 2007:248). "תורת החתימות" מציעה שמראה הצמחים, תכונות פיזיות או תחושות שהם מעוררים אצל האדם (עקב צורתם, צבעם טעמם או ריחם) מגלים את הערך והשימוש של יכולות הריפוי הפוטנציאליות שלהם. לפי גישה זו צמחים (חלקיהם או תכשירים המופקים מהם) הדומים בצבע, בטעם, בריח או בצורה לתסמינים של מחלות מסוימים אמורים לסייע בריפויים. לתפישה זו יש בסיס דתי עמוק והיו מי שהצהירו: "במקרים רבים, האמונה המוצקה באלוהות האל אשר יצר את כל אשר על האדמה עבור בני האדם היא שגרמה להופעתה של תורת החתימות הסוברת שהמפתח לשימוש האדם בצמחים היה חבוי בצורתם של הצמחים עצמם ומישהו רק צריך להסתכל מקרוב"  (Tippo and Stearn 1977:4). אמונה זו של "ריפוי דומה בדומה" נפוצה ברחבי תבל והתפתחה בארצות וביבשות שונות באופן בלתי תלוי (Bennett 2007:248).

כליה: לכמה מיני צמחים, הנמנים על משפחת הפרפרניים יש זרעים דמויי כליה. בעקבות כך הם משמשים לטיפול במחלות כליה. צמחים אלו הם:

הגה מצוי: (ישראל: פלביץ וחבריו 1987:57, Said et al., 2002:253, Doud 2008:77; רצועת עזה: 37Abou Auda 2012:), ירדן:  Hudaib 2008:66; ערב הסעודית: 2011:133 Mandaville) ; קדד גדול-פרי: (ישראל: פלביץ וחבריו 1987:57); ינבוט מצוי: (ישראל: פלביץ וחבריו 1987:88, Abu Rabia 2005a:297 1987:88; ירדן: Qasem 2015:563) ; תורמוס ההרים: (ישראל: Said et al., 2002:258). תורמוס תרבותי: (ישראל: Doud 2008:41, ירדן: Alzweiri et al., 2011:31). כתרון עקרבי: (ישראל: Abu Rabia 2005a:298) ; שוש קרח: (ישראל:Abu Rabia 2005a:298 ; מזרח תיכון ובמקומות שונים בעולם Al-Qarawi al., 2002,). תכשיר שהוכן משורשי שוש קרח הוכח כבעל פעילות חיובית על תפקודי הכליה (et al., 2011 Saleem). גרגרנית החילבה: (ישראל:(Doud 2008:45, Abu Rabia 2005a:298 ובקיית כלאיים: (ישראל: Abu Rabia 2005a:298). 

שיער: לבעיות הקשורות לשיער כגון נשירת שיער מתאימים הצמחים הבאים:

 שערות-שולמית מצויות: (ישראל: Dafni and Lev 2002:330, ירדן: Qasem 2015:553, טורקיה: Güzel et al, 2015:173, לוב: El-Mokasabi et al., 2018:16; אירופה: (Watts 2007:6). מראה הצמח מזכיר שפע מחלפות  שיער ומכאן שמות רבים, בשפות שונות, הבאים לציין זאת. השם המדעי (Adiantum capillus-veneris) פירושו " שערות ונוס הבלתי נרטבות" והשם העברי הועתק לאהובה (הרעיה) משיר השירים. לפי המיתולוגיה הרומית ונוס עלתה מקצף הים כאשר  שערותיה יבשות (Folkard 1894:424). אכן, עלי הצמח מכוסים בשכבה שומנית דוחת מים ואכן הם אינם נרטבים. השמות הערביים פחות רומנטיים: " שיער המכשפה" ( שיער אֶלְ-ע'וּלִה, شعر الغولة); "עשב המכשפה" (עִשְׁבִּת אֶלְע'וּלִה, عشبة الغولة) או " שיער השד" ( שיער אֶלְגִ'ן, شعر الجنّ). סעיפיו של השרך הזה מזכירים שיער פרוע וסבוך כיאה לע'ולה או לשד בכבודם ובעצמם. השימוש בשערות שולמית לחיזוק שרשי השיער ידוע כבר מימי יוון העתיקה. כותב תיאופרסטוס (7.14.1, בוטנאי ופילוסוף יווני 287-371 לפנה"ס): "הצמח יעיל למניעת נשירת שיער הראש, לצורך זה שוחקים את הצמחים ומערבים בשמן זית". מחקר שנערך על עכברים הראה שתמצית שהופקה משערות שולמית השפיעה לטובה על התחדשות צמיחת השיער (108-109Al Snafi 2015:, .(Noubarani et al., 2015, 

לב: צמחים בעלי עלים דמויי לב נחשבים כתרופה למחלות לב.

מליסה רפואית: (ישראל: Dafni and Lev 2002:331; לבנון: Salah and Jäger 2005:146; קפריסין: Karousou, and Deirmentzoglou 2011:195; מרוקו: Bounihi et al., 2013.; אנגליה: Barton et al., 1877:29; ספרד:  2017:214El-Gharbaoui et al., ). לפי עדות מקומית: "העלים דומים ללב ו"תה" מליסה מחזק את הלב" (1). במחקר נמצאה עדות שלתמצית מליסה רפואית יש השפעה חיובית על פעילות הלב (Joukar et al., 2015 Alijaniha et al., 2015.). 

קדד גדול-פרי: (ישראל: Dafni and Lev 2002:330, .(Said et al., 2002:254 פירותיו של צמח זה תפוחים ודומים לאשכים ומכאן שמותיו הערביים חוסיווה (خْصيوِة, אשכים) ובייד אבו ת'עלב (خُصّة الثعلب, אשכי השועל). הצמח משמש לריפוי אימפוטנטיות אצל הגבר (Said et al., 2002:254). 

סחלב : (ישראל: 3, 8, 25,19,13; עירק: Rawi and Chakravarty 1964:70). כבר דיוסקורידס, הבוטנאי היווני (שפעל ברומא) במאה הראשונה לספירה, דיווח שפקעות הסחלביים משמשים להכנת שיקויי אהבה. ביוון העתיקה האמינו שפקעת חדשה של סחלב (עגולה וגדולה יותר והמכילה את מלאי המזון לשנת הפריחה הנוכחית) הנאכלת על ידי גברים מביאה לידי הולדת זכרים בעוד שהפקעת הישנה (קטנה יותר ומצומקת שתש כוחה והיא מהשנה שעברה) הנאכלת על ידי נשים גורמת להן ללדת בנות. (Dioscorides, Materia Medica 3.126).

לרוב הסחלביים באגן הים התיכון (במיוחד הסוגים סחלב ודבורנית) יש פקעות שורש מעוגלות הדומות לאשכים. ביוונית "אוֹרְכִיס"(όρχις) פירושו אשך ומכאן שמה של משפחת הסחלביים (Orchidaceae). שטאל (1999:67) מעיר, בספרו "מוצא המלים", שהשם "סחלב" מקורו בשם הערבי "חֻ'סַת אַל -תַ'עְלַבּ" (خصة االثعلب) שפירושו "אשכי השועל". המילה "סחלב" מופיעה, לפי אותו מקור, כבר בכתבים עבריים מהמאה ה-11. סביר להניח שהשם העברי "סחלב" הוא קיצור או "עידון" של השם הערבי המלא. כותב טוביה הרופא (רופא יהודי, 1652 -1729, בשם איבן סינא, רופא פרסי, 980 -1037) "..ונכון לדעת כי מין של סאטירי' (= שם רומאי לסחלב) ובלשון יוון צינואור' (= קיצור השם יווני לסחלב שמשמעו "אשך הכלב") על שום שני שורשים נדמים לביצי הכלב והנה לעולם שורש אחד מהם מלא ודשן בשנה זו ומסוגל מאד להוסיף זרע וכח המשגל והשורש השני דל ורזה המבטל את כח המשגל ומיבש הזרע אבל בשנה שלאחריו להיפך ששורש המלא ודשן נעשה דל ורזה והשורש הרזה יתמלא וידשן ויוסיף כח המשגל" (טוביה הרופא 1707:קכ"ז). האמת הבוטנית היא שבכל שנה נוצרת מחדש פקעת-שורש מעוגלת ודשנה וזו המרוקנת נעלמת ואינה מתמלאת עוד. על כך נקרא בערבית "קָאתִלְ אַחִ'יהִ" (قاتل أخيه) כלומר קוטל אחיו (עיסא 1349:129). בניסוי שנערך בטורקיה נתנו לעכברים לאכול פקעות של סחלב אנטולי במשך חודש ובדקו את יחסיהם עם הנקבות. נמצא שהזכרים גילו פעילות מינית מוגברת המיוחסת לעליית כמות הטסטוסטרון בגופם בעוד הנקבות לא הושפעו כלל (Allouh et al., 2010). ללמדנו שבכל זאת ידעו אבותינו אודות נפלאות הסחלב.

סתוונית הקליפות: (ישראל: אבו-עארף 1999:73,78 , גרנות 2015:168). פקעת הסתוונית מגבירה את כח הגברא כי היא דומה לאשכים. הבדווים משתמשים בה לריפוי עקרות אצל הגברים.

טופל אדום: (ישראל: גרנות 2015:107 , Zucca et al., 2019:2; לוב: El-Mokasabi et al., 2018:17, צפון אפריקה: Boulos 1983:80). עמוד הפריחה של צמח טפיל זה מזכיר בהופעתו את אבר המין של האדם ומכאן שמו המדעי (Cynomorium coccineum) שמשמעו אבר המין האדום של הכלב, ומכאן שמו הערבי אבר האדמה "זיב אל ארד" (زبّ الأرض). עקב צורתו משמש צמח זה לבעיות רבייה ופוריות. המחקר הראה שתמצית גרמה לשיפור יצירת הזרע אצל חולדות (El‐Rahman et al., 1999).

 דודא רפואי: (ישראל: דפני וח'טיב 2017: יוון העתיקה Theophrastus, Enquiry into Plants IX, .9.1 (Amigues, 2006:24).; רומא העתיקה: Dioscorides IV 75, 1; טורקיה: Mert et al.,  ,Everest and Ozturk: 2008:833, 2005:2, ארמניה: (Russel 1987:92 .

כבר הרומאים הקדמונים שמו לב שלשורש הדודא המעמיק באדמה יש צורה של אדם (Dioscorides I.570). בכתבי יד רבים מימי הביניים מצויר הדודא בדמות אדם, לעתים מתואר השורש בדמות זכר ולפעמים בדמות נקבה ובהתאם לכך גם הסגולות שיוחסו לשורשים אלו (Starr 1901:259). ר' פתחיה מרגנסבורג מספר אודות הדודאים בעירק של היום :"בוא לגן אחד של ראש ישיבה ובגן כל מיני פירות והגן גדול מאד ובו דודאים ופארצוף אדם להם ...." (פתחיה 1905:7). בספר בשם "מראה הילדים", העוסק בענייני "רפואות וסגולות גורלות ותועלות", כותב ר' רפאל אוחנה "והנכון כי (רצתה (לאה) בהן (בדודאים) להשתעשע ולהתענג בריחן כי בתחילה נפקדה רחל לא בדרך הרפואות וראובן הביא ענפי דודאים הוא הפרי והוא כדמות תפוחים ויש להם הריח הטוב אבל השורש שהוא העשוי בצורת ראש וידיים לא הביא. והשורש הוא שאומרים עליו האנשים שהוא מועיל להריון ואם הדבר אמת הוא בסגולה בהן לא בטבע אבל לא ראיתי כן באחד מספרי הרפואות המדברים בהם. (אוחנה 1900: ל"א,ל"ב).

עקב דמיון השורש לאדם (בצירוף התכונות הנרקוטיות שלו) ייחסו לו חשיבות, מן המעלה הראשונה, כצמח אהבה וכמבטיח פוריות. השימוש בשורש דודא לפוריות וכסם אהבה נפוץ במיוחד במזרח התיכון וברחבי אירופה כולל ארצות רבות שבהן הוא אינו גדל בהם, אבל השורש יובא אליהן למטרות אלו (ראו סקירה ומקורות אצל (Dafni et al., 2021).

פירות הדודא נחשבים כסם אהבה מאז ימי בראשית (ל: י"ד-ט"ז) ולאורך הדורות (Randolph 2005:passim) . שניים משמותיו הערביים של הדודא מזכירים את דמיון הפרי לאשכים (ביצי=אשכי השד بيض الجن ; ביצי=אשכי המכשפה ,بيض الغول). ובהחלט אפשר לראות בכך היבט נוסף של "ריפוי דומה בדומה". את התוצאה אפשר לראות בשם  נוסף בערבית ( חַּבְּ אַלתַּאָאלֻףְ ‎حب التآلف) הפרי המקרב בין האוהבים. נוסיף ונציין שבכמה משפות אירופה נקרא הדודא בשם "תפוח האהבה". מקומו של הדודא  כסגולה לפוריות לא נפקד גם בימינו אנו: "חסיד ברסלב שמאתר את פרי הדודאים בהרים, מעניק אותו בחינם לנשים עקרות ומסייע להן להתעבר. "אני רק רוצה שיהיה אושר בעם היהודי". שכניו של עזרא תורג'מן יודעים שכאשר הוא נעלם מביתו בבית שאן לכמה ימים, תשעה חודשים לאחר מכן לעוד זוג בעיר ייוולד תינוק. הסיבה: עזרא יוצא להתבודדויות בהרים, וחוזר משם עם הפרי שעל פי האמונה מרפא עקרות: פרי הדודאים. תורג'מן, חסיד ברסלב, מחלק את גרגרי הפרי היקר (הזרעים רעילים ועשויים לגרום להזיות!!) והמבוקש בחינם לכל דורש. פרי הדודאים מוזכרים בפרשת ויצא כמי שסייע לרחל אמנו שהייתה עקרה להיכנס להריון, הריון ממנו נולד יוסף, ומאז האמונה היא כי הפרי מסייע לעקרות להתעבר. תורג'מן סיפר בשיחה עם nrg  מעריב כיצד הכיר את נפלאות הפרי המיוחד. "כשהייתי רועה עיזים, לימד אותנו אדם מבוגר על נפלאות הצמחים הגדלים בהרים, ואחד מהם היה הדודאים, ומאז זה התפקיד שלי בחיים – לחלק אותו לכל מי שרוצה, העיקר שתהיה שמחה", הוא אמר. צריך רק לאכול 12 גרגירים. גמילות החסדים אותה מפעיל תורג'מן עם חבריו בבית שאן אינה גמילות חסדים רגילה. כאן לא תמצאו אוכל או בגדים – המטרה היא אחת: לגרום לנשים עקרות להיכנס להיריון. "אנחנו נותנים את הגרגרים של הפרי ומספרים מעשיות בנוסף לכך", אמר תורג'מן. "ברוך השם יש ניסים גדולים. יש ביקוש אדיר לפרי, ואנשים רואים ישועות גדולות. הרבה נקלטו כך. כשאנשים רואים אותי ברחוב ולוחשים לי 'אשתי התעברה' - אני המאושר שבאדם". (פורום "חדרי חדרים" 24/9/2008).

2. דמיון הצמח למראה או להתנהגות של בעל חיים. כאשר צמח נמצא דומה לבעל חיים ארסי הוא נחשב כתרופה נגדו. לגבי צמחים אחרים, הדמיון לחיה מסוימת מעניק להם תכונה האמורה לאפיין את אותו בעל החיים.

עוקץ-עקרב אירופי: (ישראל:Dafni and Lev 2002:330 ; פרס: Astaraki et al., 2020, קפריסין: (בעבר) Georgiades 1987:II:55, טורקיה: Güneş et al., 2017;71). הבדווים בנגב משמשים בעוקץ הערב המדברי (גרנות 2015:171). כבר דיוסקוריקס הבוטנאי היווני (Dioscorides 4.190) כתב שצמח זה דומה לזנבו של עקרב ולכן משתמשים בו לטיפול בעקיצה של שרץ זה.

זעזועית גדולה: (ישראל: (Dafni and Lev 2002:330. אפרים הראובני כותב: "מפורסם אצל הערבים צמח אגדתי בעל סגולה נפלאה לעורר את האהבה, וכה מספרים על הצמח הזה כמעט בכל כפר וכפר. מעשה באיש אחד אשר אשתו לא אהבתו. נוגה ועצוב רוח התהלך האיש בשדה והנה ראה שהצב רודף אחרי הצבה, וזו ממאנת ובורחת (כפי שיש ביכולתה לברוח). קטף הצב מין עשב, זרקו על הצבה וזו פנתה מיד אל הצב. לקח האיש את העשב, חזר הביתה נגע בעשב בכנף שמלת אשתו שהייתה עסוקה בעבודתה, והיא פנתה אליו מיד. והערבים ממשיכים ומספרים: כשנודע הדבר בכפר פנו מיד רבים אל בעל העשב בבקשות לגלות להם את העשב בעל הסגולה הנפלאה וימאן מפחד פן ישתמשו בעשב הזה לרע ... אולם הלה היה ירא שמיים ולא גילה את הסוד ואין איש יודע את הסוד עד עצם היום הזה, וכמעט תמיד שמעתי מפי המספר בכפר ובעיר שהמעשה היה בקרובו הוא, בדודו או בזקנו. את העשב הזה יקראו "עִישְׁבֵּת אֶלְ־קוּרְקָעָה" (عشبة القرقعة), כלומר עשב הצב, ואין יודע מה העשב הזה." ומיד מוסיף: "יש כאלה אשר חשבו שזה העשב זעזועית אשר "קשקשיו דומות לקשקשי שלד הצב, אבל הם אומרים כי ניסו ולא הועיל". (הראובני 1930:123).

בחמאם אל מליח, למרגלות המזרחיים של השומרון, רשמנו את העדות הבאה: "לעשבת אל קורקעה" סגולות להחזרת האהבה. במקרה של אהבה נכזבת מגניב הבחור גבעול של הצמח לקפלי הבגד של הבחורה כסגולה להשבת לבה. הנושא עִמו עשב זה מצליח בכל משימותיו, במיוחד ביחסי אנוש. מקרה שקרה בטובאס – פרה לא התעברה משך שנתיים. בשנה השלישית המליטה ולא נתנה לאיש לחלוב אותה והתפרעה. הגיע מוגרבי (יוצא צפון אפריקה) אחד, שהיה ברשותו ספר גדול על סגולות הצמחים. הוא הכין קמע מעשבת אל קורקעה וקשר קמע זה לקרן הפרה הפראית ומאז הפכה לממושמעת (2). זהות הצמח נשמרת בסוד ורק בטובאס מספר קטן של חכמי דת יודעים לזהות את הצמח מחשש שלא ישתמשו בו שלא כהוגן. במזרח הגלבוע מזוהה בבירור "עשבת אל קורקעה" עם זעזועית גדולה וההסבר ששמענו "הצמח דומה לשריונו של הצב" (הכוונה לשיבוליות הפחוסות והדחוסות המזכירות משהו משריונו של הצב, בדיוק כפי ששער אפרים הראובני בשעתו), הצמח טוב לעורר את האהבה ולצורך זה יש לשים את הצמח היבש מתחת למזרון. כשם שהצב מתעקש להקיש על שריונה של הצבה עד שתענה לו, כך ישפיע הצמח על האישה עד שתיאות לחיזורים" (3). 

3. דמיון של צבע הצמח (או תכשיר המופק ממנו) לצבע הקשור במחלה או בסימפטומים שלה. 

צמחים בעלי פרחים צהובים ו/או שתמצית מהם צהובה – לטיפול בצהבת:

 אבטיח הפקועה: (ישראל:7-4,Dafni and Lev 2002:330 , Doud 2008:39; ירדן: Qasem 2015:559 , Hudaib et al., 2008:67, עירק: Rawi and Chakravarty 1964:27). יריקת החמור (=ירוקת החמור):  (ישראל: פלביץ וחבריו 1987, Said et al 2002:256 ,Dafni and Lev, 2002:330 , 2008:40 Doud; ירדן: Nawash et al., 2013:924 לבנון: Baydoun et al., 2015:144, לוב: El-Mokasabi et al., 2018:17, אלג'יר: et al., 2016:211 Ouelbani, צפון אפריקה: Boulos 1983:75, יוון העתיקה: Dioscorides 4.154). ברחבי המזרח התיכון ובצפון אפריקה מקובל לטפטף לאף כמה טיפות שנסחטו מפריה של יריקת החמור, צהובת הפרחים, לריפוי צהבת. מכאן אחד משמותיו הערביים "פרי התמר של הצהבת" (בַּלְחָת אִל סוּפֵיר, بلحة الصفّير (, פרי יריקת החמור דומה לתמר והצהבת על שום אופן השימוש. כבר איבן סינא (1986:268) ציין שלוקחים את הפרי הבשל של יריקת החמור שצבעו צהוב, תולים אותו בתוך בד עד שיצא ממנו הנוזל שלו ... המיץ של הפרי, של השורשים ושל העלים טוב לצהבת. טיון דביק: (ישראל: 25,12-8 , איטליה: et al., 2002:115 De Laurentis). חרצית עטורה: (ישראל: 17-13, טורקיה: 2015:124 Güzel et al., (חרצית השדות). משרה מהעלים והתפרחות של משמש לריפוי צהבת . חולה צהבת אומרים בגלבוע "פלאן ,ווג'הו אספר מיתל נאוור אל ביסבס" (فلان وجهه أصفر مثل نوّار البسباس) פלוני פניו צהובים כמו פרחי החרצית (7). יחנוק המדבר: (ישראל: פלביץ וחבריו 1987:87; גרנות 2015:1132 ; Said et al 2002:255). קידה שעירה: (ישראל:12,20-18, אורן ושרמן 2017, אסף הרופא, המאה ה-6, ארץ ישראל בסביבות טבריה. (Assaph IV:396 חמציץ נטוי: (24-21, לוב: El-Mokasabi et al., 2018:19) 

טבק השיח: (ישראל: 7, 27-26 , ירדן: Janakat and Al-Merie 2002: 138). אשחר רחב עלים: (ישראל: פלביץ וחבריו 1987:41, Ljubuncic 2005:44; לבנון: . (Philips 1958:39 המשרה המוכן מהעלים הוא בצבע צהוב. מכאן שמותיו בערבית : "סג'רת אל אספר" (העץ הצהוב), "סופייר" (הצהוב). שם נוסף הוא זִפְרִין (زفرين). שנגזר מהמילה זיפר ,שהיא שיבוש של המלה הערבית אַסְפַר (= צהוב).

בר-זית בינוני: (ישראל: 13,21,9, ירדן: Janakat and Al-Merie 2002: 138). אלת המסטיק: (ישראל: Said et al., 2002:260, , ; Doud 2008:43, Landau et al., 2014ירדן:  Janakat and Al- Merie 2002, אלג'יר: et al., 2016:210 (Ouelbani. במחקר נמצא שמשרה מהצמח יעיל לטיפול הצהבת אצל בחולדות (Janakat and Merie 2002). הרדוף הנחלים: (ישראל: פלביץ וחבריו 1987:62, 2002:259Said el al.,). לצמח יש מוהל צהוב. עירית גדולה : (ישראל: Ljubuncic 2005:44, פלביץ וחבריו 1987:121 ; Said et al., 2002:254; Azaizeh et al., 2006:132; גרנות 2015:173; מצרים: 1974:629 Täckholm, צפון אפריקה: Boulos 1983:130). המשרה הצהוב המופק מהשורשים האוגרים משמש לטיפול בצהבת. עירית צרת-עלים: (ישראל:   בדווים נגב Sathiyamoorthy et al., 1997a: 268, Sathiyamoorthy et al., 1997b:2117). המשרה הצהוב המופק מהשורשים האוגרים משמש לטיפול בצהבת. שלהבית קצרת-שיניים: (ישראל:   בדווים Sathiyamoorthy et al., 1997a:268, Sathiyamoorthy et al., 1997b:2118, ירדן: Nawash et al., 2013:924).

דם -צבע אדום). עקב הצבע האדום של הפירות נחשב הצמח כיעיל נגד דימומים ושטפי דם.

אוג הבורסקאים: (ישראל: Abu Rabia 2005b:406, עירק: Rawi and Chakravarty 1964:81, טורקיה: 

 2011:473 Cakilcioglu et al, אירופה: Grieve 1931:779, ספרד: (במאה ה-13,Ibn Al Bytar III:86).

 

צמחי סלעים לטיפול באבני כליה: כמה צמחי סלעים הנחשבים כיעילים לטיפול באבני כליה כשם שהם מפוררים את הסלע עצמו. 

כתלית יהודה: (ישראל: ,Dafni and Lev 2002 קפריסין: Georgiades1987 II:73, מלטה: Attard and Pacioni, 2011:98.). הוסבר לנו "כשם שהצמח נכנס לסלע ומפורר אותו כך הוא מפורר אבניה כליה " (18). 

צמרנית הסלעים: (ישראל: ,Abu Rabia 2005:297 ירדן: Aburaji et al., 2007: 300, לוב:

El-Mokasabi et al., 2018:19). כתלה חריפה: (ישראל: 17,23, Abu Rabia 2005a:297). דנדנה רפואית: (ישראל: "זיהומי כליה" Abu Rabia 2005a:296; לבנון: Philips 1958:136, טורקיה: Uysal et al., 2012:243 , Güzel et al, 2015:123, Sağıroğlu et al 2013:2055,2063 ; יוון: Hanlidou et al., 2004:283 , איטליה: . De Bellis et al., 2019, אחד משמותיו בטורקית הוא "böbrek otu" שמשמעו "עשב הכליה" (Sağıroğlu et al 2013:2063). ובאיטליה היא מכונה בשם "שוברת האבנים" (Guarrera and Leporatti 2007), וההסבר לשימוש הזה השורשים של הצמח מפוצצים את הסלעים" (19, 27). לפי אחד המחקרים לתמצית דנדנה יש פעילות על מניעת היווצרות אבני כליה (De Bellis et al., 2019).

נגד פחדים: צמח "רועד" יעיל כנגד רעידות.

  שערות שולמית מצויות: (ישראל: גרנות 2015:237). הבדווים בנגב מכינים משקה מהעלים, שאותו הם שותים כתרופה לפחד ולחרדות למיניהן. את הסיבה לכך מספק אפרים הראובני (1930:124) "התרופה לסובלים מפחדים הוא " שיער הבנות"(= שערות שולמית) ישתו אותו כעין תה וישקו את החולה ויועיל. המחברים מציעים שהשימוש של הצמח הזה לתרופה נגד רעד ופחד נובע מכך שעליו רועדים מכל תנועה של האויר. באופן דומה, מין של זעזועית (Briza media) שהשיבלים שלו רועדות ברוח, נחשב באנגליה בסגולה לשחרור מרעידות (Friend 1884:8). נעלה אפשרות נוספת. מאחר והצמח נקרא בערבית " שיער אלע'ולה" ( שיער המכשפה) ובני אדם בדרך כלל מפחדים ממכשפות, לכן הצמח המזכיר לנו את הפחד הוא הוא שמגרש אותם. 

עין הרע: צמח הדומה לכף יד פרושה הוא סגולה לעצירת עין הרע.

 פיגם מצוי: (ישראל: Crowfoot and Baldensperger 1932:94, דפני וח'טיב, 2017, Doud 2008:51) כף יד פרושה ושלוחה קדימה נחשבת, אצל עמים רבים, כסגולה לעצירת עין הרע וכוחות הרשע. רעיון זה מקורה של ה"חַמְשָׂה", אותו קמע דמוי כף יד, שנועד להגן על יושבי הבית. במקביל לכך צמחים (או חלקיהם) הדומים לכף יד נחשבים כבעלי יכולת מאגית נגד עין הרע ורוחות מזיקות. למטרה זו מפורסם במיוחד הפיגם המצוי שעליו דומים לכף יד והוא מהווה סגולה בדוקה עתיקה נגד עין הרע ולהברחת שדים. נדמה שאין עוד צמח, ברחבי הים התיכון והמזרח התיכון, שמייחסים לו סגולות נגד עין הרע וכנגד פגיעתם הרעה של השדים והכישופים כמו הפיגם המצוי (San Miguel 1994). קרואופוט ובלדנספרגר (Crowfoot and Baldensperger 1932:94) שחקרו את פולקלור הצמחים בכפר ארטס שליד בריכות שלמה כותבות: "בנוסף להיותו תרופה, הפיגם הוא קסם רב עוצמה. ... בביקור טקסי אצל אם צעירה היא מצאה אותה חובשת טורבן כחול מעוטר בצמחי מזל, מוזהבים, וביניהם גם עלי פיגם. היא מתארת גם איך כלות, בעיקר יהודיות, ענדו לעתים קרובות עלים מוזהבים של פיגם על ראשיהן. לעתים קרובות רואים גם ילדים עם עלי פיגם על כיפותיהם. הפיגם נבחר כקמיע מכיוון שעלעליו מקובצים בדרך כלל בחמישיות ולכן הם מייצגים יד, ומכאן השם 'יד הפיגם', (كف السذابِ) הניתן לעלה, בהיותו רב כוח כמו הח'מְשׂה כנגד עין הרע" (תרגום דר' יואל פרץ). אם נחזור לשמו הערבי (פיג'ן= בערבית יש בו שד) אזי הוא יעיל לגירוש שדים, עין הרע שאר שלוחי הרוע. 

בוצין מפורץ: (ישראל: 2005:398Abu Rabia , הראובני 1930:127 ; מרוקו: , Boutkhil et al., 2016:475 צפון אפריקה:  ,Boulos1983:162יוון העתיקה: Georgiades 1987 II:94). בוצין המדבר: (ישראל: פלביץ וחבריו 1987:49).  שערות הצמח גורמות לגירוי חריף בעיניים העשוי לגרום לעיוורון זמני, מכאן שמו הערבי עורוור (=המעוור, عورور). מסופר שבזמנו צעירים שלא רצו להתגייס לצבא הטורקי היו משפשפים את העיניים בעלי הצמח לפני בדיקת הכשירות לשירות ולאור מצבם זכו לפטור מהשרות (21).

פרגה מקרינה (ישראל: פלביץ וחבריו 1987:134, ביילי ודנין 1975:29, הראובני 1930:117 מציין "פרגה" ללא שם המין). הסברה היא שהצבע האדום של הפרחים דומה לאדמומית של דלקת עיניים עיניים (Lev 2002:19) ומכן השימוש בצמח המוזכר כבר איבן אלביטאר (,1197-1248, רופא ועשבונאי שפעל במזרח התיכון, Ibn Al Baytar IV:124-126). 

שושנת-יריחו אמיתית: (ישראל: Crowfoot and Baldensperger 1932: 122-123, ערב הסעודית: Mandaville 2011:131). ברחבי המזרח התיכון, שושנת יריחו האמיתית היא סגולה בדוקה ליולדת. לפני תיאור השימוש נסביר את מנגנון הפצת הזרעים המיוחד של צמח זה כדי להבהיר את תכונותיו הייחודיות. שושנת יריחו היא מין חד שנתי המתייבש בסוף עונת הגשמים, הענפים מתקשים ונסגרים למעין אגרוף קפוץ. כאשר נרטב הצמח הוא "מתעורר לחיים" ותוך דקות ספורות החלק החיצוני של הענפים מתארך יותר מאשר החלק הפנימי וכתוצאה מהתארכות בלתי שווה זו נפשקים הענפים לרווחה והצמח נפתח מעין כף יד פרושה. כעת חשופים הזרעים, שהיו חבויים ומוגנים בצמח היבש שהיה "מכונס לתוך עצמו", ומוכנים להפצה באמצעות טיפות הגשם המכות בהם ומפילות אותם על הקרקע לקראת הנביטה. עם ההתייבשות נסגר הצמח בחזרה למעין "יד קפוצה" עד להרטבה הבאה. תהליך זה של פתיחה כתוצאה מהרטבה וסגירה לאחר התייבשות יכול לחזור פעמים רבות. אם אין גשם הצמח "ממתין" בצורתו הסגורה שנים רבות.

 עם תחילת הלידה מרטיבים את הצמח היבש. תהליך פרישת הצמח מסמל ומבטיח את החשת הלידה ואת מהלכה התקין כשם שנפתח הצמח שהורטב. כמו כן נהוג להשקות את היולדת במשרה שהוכן מהצמחים היבשים כסגולה לזירוז צירי הלידה ולהפחתת עוצמת הכאבים (Mandaville 2011:131). בכפר הערבי בארץ, לפי קראופוט ובלדנספרגר, מסופר אודות אירועי הלידה: "החרדה בבית גוברת מכיוון שהלידה מתעכבת ואיש אינו יודע מדוע. הנשים הסובבות את היולדת ומסייעות לה שקטות שלא כדרך הטבע .. ואז אולי, בשעת המתח, איזו ידידה ותיקה חכמה שולפת את הכישוף המוזר, מספיגה את שושנת יריחו... – במים, ואומרת: "המתינו עד שהצמח יפתח ואז הכול ילך למישרין אישה אחת אמרה על השימוש בו: "הצמח מטיף לסבלנות". אישה אחרת אמרה: אנו מרימות את הצמח כדי שהיולדת תראה אותו ואז אומרות: "אם אלוהים יכול להביא חיים לצמח המת הזה, האם לא יוכל, על אחת כמה וכמה, להביא חיים מחייך? .... שם אחר לצמח בסודן הוא "צמח הלידה" (שידְר אֶל חַ'לַאס, سدر الخلاص)" (תרגום יואל פרץ). למען הדיוק שם הצמח אמור להיות "צמח הגאולה" כי המלה ח'לאס משמעה גאולה! קרי גאולת האישה מכאבי צירי הלידה שלה (1932: 122 Crowfoot and Baldensperger). גם כיום לא נפקד מקומה של שושנת יריחו מציודה של כל מיילדת בערב הסעודית והשימוש בצמח נערך בטקס מיוחד. מניחים קערה ובה שושנת יריחו מושרית במים מתחת למיטת היולדת. כאשר הצמח היבש נפתח מניחים זוג מספריים על הצמח ומעליהם חמשָׂה וקמע בדמות ידה של פאטמה. הח'מסה והקמע נודעו להרחקת עין הרע להבטחת שלומם של האם ושל היילוד. נותנים ליולדת את הקמע ואת הצמח היבש ועליה לשנן את סורת מרים שלוש פעמים ולשים את הצמח במים למשך שבוע (Dawat Rohaniat). אצל ה  בדווים בעמק הירדן התחתון, בימים שלפני מלחמת העצמאות, היה קיים טקס דומה ובאותן הנסיבות (7). 

 כאשר משווים את רשימת הצמחים המשמשים לריפוי "דומה בדומה" בארץ אפשר לראות שרוב המינים משמשים לאותה מטרה ברחבי המזרח התיכון ולעתים גם באירופה. השימושים העיקריים הם למחלות כליה (בעיקר צמחים ממשפחת הפרפרניים בעלי זרעים דמויי כליה) וצמחים בעלי פרחים צהובים או כאלו שמתקבל מהם משרה צהוב -כנגד צהבת. יש ובארצות שונות משמשים מינים שונים לאותה מטרה. כך, לדוגמא, באירופה משמשים מיני נורית וצפרני חתול, צהובי פרחים כנגד צהבת ובארץ מחליפים אותם צמחים אחרים כאשר מטרת השימוש וסיבתו נותרו זהים. 

לתשומת לב מיוחדת ראוי השימוש בטבק השיח בירדן (שנמצא על ידינו גם בארץ) נגד צהבת, שימוש זה לא ידוע בספרות מארצות אחרות (Janakat and Al-Merie 2002:135). טבק השיח מקורו בדרום אמריקה והגיע לישראל במאה ה-19 (הלר ודפני: 83:49, יש ל שיער שהגיע לירדן בתקופה סמוכה) וכבר הוכלל לתוך מסורת רפואית עתיקת יומין. אצל ה  בדווים בנגב (גרנות 2015:105, (Sathyamoorty et a., 2008:2119, בירדן (Al-Qura'n 2005:126) ובקפריסין (Georgiades 1987 I:56) טבק השיח משמש למטרות רפואיות שאינן קשורות בריפוי דומה בדומה. מפתיע יותר השימוש בחמציץ נטוי, שמוצאו בדרום אפריקה, שנרשם בארץ לראשונה רק ב- 1906 על ידי אהרן אהרונסון (הלר ודפני 1983:46). גם בלוב צמח זה משמש לאותה מטרה (טיפול בצהבת) הוא מצוי בארץ זו רק ממחצית השנייה של המאה ה-19 (Papini et al., 2017: Fig 2). בקפריסין (Georgiades 1987 I:61), בירדן ( Al-Qura'n, S., 2005:126) ובסוריה (Alachkar et al., 2011:125) יש לחמציץ שימושים אחרים, עדות נוספת לאימוץ צמחים גרים לתוך רפואת העשבים המקומית. לא מצאנו עדויות בספרות לשימוש בחמציץ נטוי כנגד צהבת בארצות אחרות, כולל בארץ מולדתו. שתי דוגמאות אלו מצביעות על עוצמת האמונה ב"ריפוי של דומה בדומה", גם בימינו אנו, ועל הדינמיות של התפשטותה הן במרחב והן בזמן וכנראה באופן בלתי תלוי גם בתקופתנו. 

מוסכם על רוב המדענים להחשיב את השיטה של "ריפוי דומה בדומה" כאמונה ללא בסיס מדעי. במחקר מסוים  בו נבדקו 80 מיני צמחים המצוינים בספרות כמתאימים, לפי תורת החתימות לריפוי מחלות לב. רק שלושה מינים משמשים ברפואת הלב המודרנית. מחבר המחקר מסיק שאין עדות לתמוך בתורת החתימות  (Bennett 2007). בסקר ספרות  שיערכנו נמצא שמתוך 40 המינים הכלולים בעבודה זו, עבור 12 מינים נמצא בסיס מדעי (בחיות מעבדה) המאשר את השימוש המסורתי למטרה להם הם משמשים לפי העיקרון של "ריפוי דומה בדומה". נראה לכן שבכל זאת יש סיכוי שלמקור השימוש יש סימוכין רפואיים הכרוכים בניסיון הדורות ולא רק באמונות תפלות. 

 

הערה: הספרות המופיעות בטקסט בסוגריים מציינות את מספר האינפורמנט לפי הרשימה המובאת בסוף המאמר.

תודות: לד'ר שרל'ה אורן, פרץ גן ויגאל גרנות על ההערות וההארות לכתב היד. לד'ר יואל פרץ על הזכות להשתמש בתרגומו.

אבו-עארף, ע. 1999. רפואה בדווית מסורתית. משרד הבטחון. תל-אביב.

 איבן סינא, ח. 1986. כּתאב אל-אדוויה אלמופרדה ואלנבאתאת, ביירות: מואססת אלמעארף.

אוחנה, ר. 1900. ספר מראה הילדים: רפואות וסגולות גורלות ותועלות. יצחק לעווי. ירושלים.

אורן, ש. וח. שרמן. 2017. על פריחה צהובה ועל גורלו של רשע. חדשות בן עזר 1217. 6.2.17. עמ' 44. 

ביילי, י. וא. דנין. 1975. צמחי המדבר בחיי הבדווים. רשימות בנושא הבדווים 5:1-48. מדרשת שדה בוקר.

גרנות , י. 2015. צמחי הנגב-ברפואה הערבית, האסלאמית הקדומה וברפואה העממית הבדואית. אופיר ביכורים. יהוד.

הכהן, טוביה . 1707. מעשה טוביה. Nella Stamparia Bragadina . ויניציא.

הלר, י. ודפני, א. 1983. צמחי בר גרים בישראל. החברה להגנת הטבע. תל-אביב.

עיסא בֵק, אחמד. מועג'ם אסמאא אלנבאת. אלקאהרה: אלמטבעה אלאמיריה 1349 להג'רה.

פלביץ, ד., ז. יניב, א. דפני וא. פרידמן. 1987. סקר צמחיית הבר בישראל כמקור לתרופות. מהדורה שלישית. משרד המדע והפיתוח. המועצה הלאומית למחקר. ירושלים. 

פתחיה מרגענשבורג. 1905. סבוב הרב רבי פתחיה מרגענשבורג. ההדיר א.ה. גרינהוט. J. Kauffmann. ירושלים- פרנקפורט.

מונטנר, ז. 1967-1969. ספר אסף הרופא. קורות 4:389-443

שטאל, א. 1999. מוצא המלים. דביר. תל-אביב.

Abou Auda, M., 2012. Medicinal plant diversity in the flora of Gaza Valley, Gaza Strip, Palestine. An - Najah University Journal of research. (N. Sc.) Vol. 26: 61-84. 

Abu-Rabia, A., 2005b. Indigenous practices among Palestinians for healing eye diseases and inflammations. Dynamis: Acta Hispanica and Medicinae Scientiarumque. Historiam Illustrandam, 25:383-401.

Abu-Rabia, A., 2005a. Palestinian plant medicines for treating renal disorders: An inventory and brief history. Alternative & Complementary Therapies, 11:295-300.

Alachkar, A., Jaddouh, A., Elsheikh, M.S., Bilia, A.R. and Vincieri, F.F., 2011. Traditional medicine in Syria: folk medicine in Aleppo governorate. Natural Product Communications, 6: 79- 84.

Alijaniha, F., Naseri, M., Afsharypuor, S., Fallahi, F., Noorbala, A., Mosaddegh, M., Faghihzadeh, S. and Sadrai, S., 2015. Heart palpitation relief with Melissa officinalis leaf extract: double blind, randomized, placebo-controlled trial of efficacy and safety. Journal of Ethnopharmacology, 164:378-384.

Allouh, M.Z., Khouri, N.A., Daradka, H.M. and Kaddumi, E.G., 2010. Orchis anatolica root ingestion improves sexual motivation and performance in male rats. Journal of Complementary and Integrative Medicine, 7(1). DOI: 10.2202/1553-3840.1462

Al-Qarawi, A.A., Abdel-Rahman, H.A., Ali, B.H. and El Mougy, S.A., 2002. Liquorice (Glycyrrhiza glabra) and the adrenal-kidney-pituitary axis in rats. Food and Chemical Toxicology, 40:1525-1527.

Al-Qura'n, S., 2005. Ethnobotanical survey of folk toxic plants in southern part of Jordan. Toxicon, 46:119-129.

Al-Snafi, A.E., 2015. The chemical constituents and pharmacological effects of Adiantum capillus-veneris-A review. Asian Journal of Pharmaceutical Science and Technology, 5:106-111.

Astaraki, P., Basati, G., Abbaszadeh, S. and Mahmoudi, G.A., 2020. A Review of medicinal plants used for snakebites and scorpion stings in Iran: A systematic review. Research Journal of Pharmacy and Technology, 13:1565-1569.

Attard, E. and Pacioni, P., 2011. The phytochemical and in vitro pharmacological testing of Maltese Medicinal Plants. Pp. 93-112. In: Bioactive compounds in phytomedicine. Rasooli, I. ed., 2012.InRech, Janezc, Croatiaa. (BoD–Books on Demand).

Alzweiri, M., Al Sarhan, A., Mansi, K., Hudaib, M. and Aburjai, T., 2011. Ethnopharmacological survey of medicinal herbs in Jordan, the Northern Badia region. Journal of Ethnopharmacology, 137:27-35.

Azaizeh, H., Saad, B., Khalil, K. and Said, O., 2006. The state of the art of traditional Arab herbal medicine in the Eastern region of the Mediterranean: a review. Evidence-Based Complementary and Alternative Medicine, 3:229–235.

Barton, B.H., Castle, T. and Jackson, J.R., 1877. British Flora Medica. Chatto and Windus. London.

Baydoun, S., Chalak, L., Dalleh, H. and Arnold, N., 2015. Ethnopharmacological survey of medicinal plants used in traditional medicine by the communities of Mount Hermon, Lebanon. Journal of Ethnopharmacology, 173:139-156.

Bennett, B.C., 2007. Doctrine of signatures: an explanation of medicinal plant discovery or dissemination of knowledge? Economic Botany, 61:246-255.

 Boulos L. 1983. Medicinal Plants of North Africa. Reference Publications. Inc. Algonac.

Bounihi, A., Hajjaj, G., Alnamer, R., Cherrah, Y. and Zellou, A., 2013. In vivo potential anti-inflammatory activity of Melissa officinalis L. essential oil. Advances in Pharmacological and Pharmaceutical Sciences, Volume 2013 Article ID 101759  https://doi.org/10.1155/2013/101759 

Boutkhil, S., Sekkat, C., Zaid, A. and Bourass, A., 2016. Eye diseases in Morocco and nonsurgical traditional medicine. International Journal of Current Medical and Pharmaceutical Research,2:474-476.

Cakilcioglu U, Khatun S, Turkoglu I. 2011, Hayta S. Ethnopharmacological survey of medicinal plants in Maden (Elazig-Turkey). Journal of Ethnopharmacology, 137:469-86.

Crowfoot G.M and L. Baldensperger 1932.From Cedar to Hyssop. The Sheldon Press. London.

Dafni A and Lev E. The doctrine of signatures in present-day Israel. Economic Botany, 56: 328-334.

Dafni A., C. Blanché, S.A. Khatib, T. Petanidou B. Aytaç, E. Pacini. I. Kohazurova, A. Geva-Kleinberger, S. Shahvar, Z. Dajic, H.W. Klug, G. Cruz Benítez (2020). In search of the Mandrake's myths traces – The etymological, historical, and ethnobotanical roots of its vernacular names. (MS.)

Dalgıccedil C M., S, Toksoy S. 2013. Medicinal plants used in Dalaman (Muğla), Turkey. Journal of Medicinal Plants Research, 25:2053-2066. 

Daoud, R.T.E., 2008. Studies on folkloric medicinal plants used by Palestinians in the Qalqilia district. MSc. Thesis. Environmental Science, Faculty of Graduate Studies, at An-Najah National University, Nablus. Palestine. 

Dawat Rohaniat: The Sacred roots. 15.7.2012 https://dawaterohaniat.blogspot.com/2012/07/ilm-al-limiyaspiritual-secrets-of-roots.html

De Bellis, R., Piacentini, M.P., Meli, M.A., Mattioli, M., Menotta, M., Mari, M., Valentini, L., Palomba, L., Desideri, D. and Chiarantini, L., 2019. In vitro effects on calcium oxalate crystallization kinetics and crystal morphology of an aqueous extract from Ceterach officinarum: Analysis of a potential antilithiatic mechanism. PloS one, 14(6), p.e0218734.

De Laurentis, N., Losacco, V., Milillo, M.A. and O. Lai, 2002. Chemical investigations of volatile constituents of Inula viscosa (L.) Aiton (Asteraceae) from different areas of Apulia, Southern Italy. Delpinoa, 44:115-119.

Dioscorides in: «Thesaurus Linguae Gareca – A digital Library of Greek Literature». University of California, Irvine. http://stephanus.tlg.uci.edu/

El-Gharbaoui, A., Benítez, G., González-Tejero, M.R., Molero-Mesa, J. and Merzouki, A., 2017. Comparison of Lamiaceae medicinal uses in eastern Morocco and eastern Andalusia and in Ibn al-Baytar's Compendium of Simple Medicaments (13th century CE). Journal of Ethnopharmacology, 202:208-224.

El-Mokasabi, Farag M., Manal F. Al-Sanousi, and Raja M. El-Mabrouk. 2018.Taxonomy and Ethnobotany of Medicinal Plants in Eastern Region of Libya. J. Environ. Sci. Toxicol. Food Technol. 12:14-23.

El‐Rahman, H.A., El‐Badry, A.A., Mahmoud, O.M. and Harraz, F.A., 1999. The effect of the aqueous extract of Cynomorium coccineum on the epididymal sperm pattern of the rat. Phytotherapy Research, 13:248-250.

Everest, A., Ozturk, E., 2005. Focusing on the ethnobotanical uses of plants in Mersin and Adana provinces (Turkey). Journal of Ethnobiology and. Ethnomedicne, 1(1).6. https://ethnobiomed.biomedcentral.com/articles/10.1186/1746-4269-1-6

Folkard, R. 1892. Plant Lore, Legends, and Lyrics. Sampson, Low. London.

Friend, H. 1884. Flowers and Flower Lore. George Allen. London.

Georgiades C.Ch. 1987. Flowers of Cyprus - Plants of Medicine. Vols 1&2. The author. Nicosia.

Guarrera P.M., Leporatti M.L., 2017. Ethnobotanical remarks on Central and Southern Italy. Journal of Ethnobiology and Ethnomedicine, 3:23–33. 

Güneş, S., Savran, A., Paksoy, M.Y., Koşar, M. and Çakılcıoğlu, U., 2017. Ethnopharmacological survey of medicinal plants in Karaisalı and its surrounding (Adana-Turkey). Journal of herbal medicine, 8:68-75.

Güzel, Y., M. Güzelşemme, and M. Miski.2015. Ethnobotany of medicinal plants used in Antakya: a multicultural district in Hatay Province of Turkey. Journal of Ethnopharmacology, 174:118-152.

Hanlidou, E., Karousou, R., Kleftoyanni, V. and Kokkini, S., 2004. The herbal market of Thessaloniki (N Greece) and its relation to the ethnobotanical tradition. Journal of Ethnopharmacology, 91:281-299.

Hudaib, M., Mohammad, M., Bustanji, Y., Tayyem, R., Yousef, M., Abuirjeie, M. and Aburjai, T., 2008. Ethnopharmacological survey of medicinal plants in Jordan, Mujib Nature Reserve, and surrounding area. Journal of Ethnopharmacology, 120:63-71.

Ibn al-Baytar, 1874. Kitab al-Jami li-Mufradat al Adwiya wa-'l-Aghdhiya. Cairo: Bulaq.

Janakat, S. and Al-Merie, H., 2002. Evaluation of hepatoprotective effect of Pistacia lentiscus, Phillyrea latifolia and Nicotiana glauca. Journal of Ethnopharmacology, 83:135-138.

Joukar, S. and Asadipour, H., 2015. Evaluation of Melissa officinalis (Lemon Balm) effects on heart electrical system. Research in Cardiovascular Medicine, 4(2) : e27013.

Karousou, R. and Deirmentzoglou, S., 2011. The herbal market of Cyprus: Traditional links and cultural exchanges. Journal of Ethnopharmacology, 133:191-203.

Landau, S., Muklada, H., Markovics, A. and Azaizeh, H., 2014. Traditional uses of Pistacia lentiscus in veterinary and human medicine. In Medicinal and aromatic plants of the Middle East (pp. 163-180). In: Z. Yaniv, N. Dudai (eds.), Medicinal and Aromatic Plants of the Middle East, Medicinal and Aromatic Plants of the World Springer, Dordrecht.

Ljubuncic, P., Azaizeh, H., Portnaya, I., Cogan, U., Said, O., Saleh, K.A. and Bomzon, A., 2005. Antioxidant activity and cytotoxicity of eight plants used in traditional Arab medicine in Israel. Journal of Ethnopharmacology, 99:43-47.

Mandaville, J.P. 2011. Bedouin Ethnobotany. The University of Arizona Press. Tucson.

Nawash, O., Shudiefat, M., Al-Tabini, R. and Al-Khalidi, K., 2013. Ethnobotanical study of medicinal plants commonly used by local bedouins in the badia region of Jordan. Journal of Ethnopharmacology, 148:921-925.

Mert, T., E. Akcicek, S. Celik, Ozturk, M., 2008. Ethnoecology of poisonous plants from West Anatolia in Turkey. Eur. J. Sci. Res. 19:828-834.

Noubarani M, Rostamkhani H, Erfan M, Kamalinejad M, Eskandari MR, Babaeian M and Salamzadeh J. 2015. Effect of Adiantum capillus veneris Linn on an animal model of testosterone-induced hair loss. Iranian Journal of Pharmaceutical Research, 13:113-118.

Papini, A., Signorini, M.A., Foggi, B., Della Giovampaola, E., Ongaro, L., Vivona, L., Santosuosso, U., Tani, C. and Bruschi, P., 2017. History vs. legend: Retracing invasion and spread of Oxalis pes-caprae L. in Europe and the Mediterranean area. PloS one, 12(12), p.e0190237.

Ouelbani, R., Bensari, S., Mouas, T.N. and Khelifi, D., 2016. Ethnobotanical investigations on plants used in folk medicine in the regions of Constantine and Mila (North-East of Algeria). Journal of Ethnopharmacology, 194:196-218.

Qasem, J.R., 2015. Prospects of wild medicinal and industrial plants of saline habitats in the Jordan valley. Pakistan Journal of Botany, 47:551-570.

Philips, J. 1958. Lebnese folk cure. PhD Thesis. Faculty of Political Sciences. Columbia University. New York.

Randolph, C.B., 1905. The Mandragora of the ancients in folklore and medicine. Proceedings of the American Academy of Arts and Sciences, 40: 487–532.

Rawi, A.A. and Chakravarty, H.L., 1964. Medicinal Plants of Iraq. Government Press. Baghdad.

Russel, J.R., 1987. Zoostrianism in Armenia. Harvard University Press. Cambridge, Mass.

Sağıroğlu M, Dalgıccedil S, Toksoy S. 2013 Medicinal plants used in Dalaman (Muğla), Turkey. Journal of Medicinal Plants Research. 7:2053-66.

Said, O., Khalil, K., Fulder, S. and Azaizeh, H., 2002. Ethnopharmacological survey of medicinal herbs in Israel, the Golan Heights and the West Bank region. Journal of Ethnopharmacology, 83:251-265.

Salah, S.M. and Jäger, A.K., 2005. Screening of traditionally used Lebanese herbs for neurological activities. Journal of Ethnopharmacology, 97:145-149.

Saleem, M.M.N.M., Mohammad, A.A.W., Al-Tameemi, J.A. and Sulaiman, G.M., 2011. Biological study of the effect of licorice roots extract on serum lipid profile, liver enzymes and kidney function tests in albino mice. African Journal of Biotechnology, 10:12702-12706.

Sathiyamoorthy, P., Lugasi-Evgi, H., Van-Damme, P., Abu-Rabia, A., Gopas, J. and Golan-Goldhirsh, A., 1997a. Larvicidal activity in desert plants of the Negev and Bedouin market plant products. International Journal of Pharmacognosy, 35:265-273.

Sathiyamoorthy, P., Van Damme, P., Oven, M. and Golan‐Goldhirsh, A., 1997b. Heavy metals in medicinal and fodder plants of the Negev desert. Journal of Environmental Science & Health Part A, 32:2111-2123.

Starr, F., 1901. Notes upon the mandrake. The American Antiquarian and Oriental Journal, 23: 258-268 

Täckholm V. 1974. Students Flora of Egypt, 2nd ed.; Cairo University Press: Cairo.

Tippo, O., and L. W. Stern. 1977. Humanistic Botany. Norton, New York.

Uysal, I., Guecel, S., Tütenocakli, T. and Öztürk, M., 2012. Studies on the medicinal plants of Ayvacik-Çanakkale in Turkey. Pakistan Journal of Botany, 44:239-244.

Watts D.C. 2007. Dictionary of Plant Folklore. Elsevier. Amsterdam.

Zucca P, Bellot S, Rescigno A. 2019.The modern use of an ancient plant: exploring the antioxidant and nutraceutical potential of the Maltese mushroom. Antioxidants 8(8):289. doi:10.3390/antiox8080289

 

 

רשימת האינפורמנטים: 1. חילווה בטחיש, 52, דרוזית, מסעדה, 21.10.80. 2. אבו אברהים, 60, בדוי, ודי מליח, 16.6.80. 3. אבו קאסם (חסן אבו עליה), 80 , בדוי, בורג' אל מליח, 29.6.80. 4. עלי אל-ענאן, אבו חאלד. 67, סלאמה, 2.8.04. 5. מוסטפה דאוד, 56, שיבלי, 12.3.05. 6. נעמה מוחמד איכטילט,40, דבוריה, 3.1.05. 7.  אורי אליאב, 70, 17.4.1989, טירת צבי. 8. שוקרי עארף, 62, מעיליה, 26.6.00. 9. סעיד מחמוד חסיין חליכל, 80, עכברה, .28.3.0510. מוחמד עלי פוקרה, 58 , בועיינה נוג'ידאת , 23.11.04. 11. שיח' מוחמד חסיין אלמאז,90, כעביה, 1.11.11. 12. יוסוף נימר נאסר, אבו לוטוף, סכנין,1.1.05. 13. חמוד ג'אודאת, 30 , כאבול, 18.8.00. 14. ג'מיל אבו ראעד, 71, משהד, 23.9.04 . 15. חאמד אבו מוסטפה ,62, עראבה, 21.12.03. 16. טאהר מוחמד,65, רומנה, 22.11.04 . 17. אחמד אבו-עאמר,54, מג'דל כרום, 28.8.04 . 18. זהרה אום מוחמד חליכל, 80, עכברה, 28.3.05. 19. מערוף אשקר,86, כפר יאסיף (במקור מאיקרית), 6.10.14. 20. עאדל אבו חמיד, 57, כפר מנדא, 3.6.04. 21. אבו יחיא מחמוד חמיידי, 97, שיבלי ,1.11.04. 22. האדי סמייה ,90, מזרעה, 24.8.04. 23. עמאנה חליפי,63 , עיבלין, 1.12.00. 24. עבד אל רחים כבהא, 60, אום קוטוף, 26.8.13. 25. 25. סליימאן אבו ג'וש, 49, דרוזי, 31.12.03 . 26. תמיר פלאח מזאריב, 35, בית זרזיר, 11.8.04. 27. רוקיה מאגיס ,60 ,ג'ורדיח, בדוית ,11.7.12