כדי להקטין את סיכויי ההאבקה העצמית ולהגדיל את פוטנציאל ההאבקה הזרה, התפתח בעץ האבוקדו מנגנון פריחה ייחודי שנקרא "דיכוגמיה פרוטוגינית" (Dichogamy Protogynous).
דיכוגמיה- הפרדה בזמן ההבשלה בין האברים הזכריים – לנקביים באותו הפרח.
פרוטוגיני- הפתיחה הראשונה (פרוטו) של הפרח היא – נקבית (גניציום =חלק נקבי).
בפועל, כל פרח נפתח פעמיים בלבד. פתיחה ראשונה היא פריחה נקבית, ולמחרת הפרח נפתח שוב והפעם הפריחה זכרית. במידה ובזמן זה הפרח לא הופרה, הפרח לא יחנוט וינשור ארצה.
כאשר הפרח במופע הזכרי נראה את האבקנים פתוחים, זקופים ומכסים את עמוד העלי כך שלמעשה אין גישה אליו ואין יכולת להפרות את עמוד העלי והצלקת. כאשר הפרח במופע הנקבי האבקנים יהיו סגורים, שכובים בצורה כמעט אופקית ועמוד העלי זקוף ובולט, הצלקת שבראש עמוד העלי רצפטיבית ומוכנה לקבל הפריה.
כל זני האבוקדו משתייכים לאחת משתי קבוצות הפריחה A או B. חלוקת הזנים בין שתי הקבוצות היא בסביבות 50% בכל אחת מהקבוצות. "קבוצת פריחה" נקראת גם "טיפוס פריחה'' (Flower type).
אבוקדו מטיפוס פריחה A- הפרח יפתח בצורה נקבית בבוקר וייסגר בצהריים ולמחרת אחרי הצהריים אותו הפרח יפתח בצורה זכרית וייסגר לפנות ערב (מחזור של 30-36 שעות).
אבוקדו מטיפוס פריחה B- הפרח יפתח בצורה נקבית אחר הצהריים ויסגר לפנות ערב ולמחרת בבוקר אותו הפרח יפתח בצורה זכרית וייסגר בצהריים (מחזור של 20-24 שעות)
ההאבקה הזרה מתרחשת בד"כ בין זנים מקבוצות פריחה שונות: כך למשל הזן 'האס' שפורח נקבית בבוקר (טיפוס פריחה A) מואבק ע"י הזן אטינגר שפורח זכרית באותו הזמן (טיפוס פריחה B) וכן הלאה. זוהי כמובן ההאבקה המועדפת (שמקנה כושר הישרדות גבוה לחנטים).
לעתים, במזג אוויר קריר ומעונן או לחלופין בעת חמסין במזג אוויר חם משתבשים סדרי הפריחה ונוצרת חפיפת פריחה קצרה של 1-3 שעות בין "פרחי זכר'' ל"פרחי נקבה" באותו העץ או אף באותה התפרחת. במקרה כזה קיימת אפשרות ל"האבקה עצמית" בתוך אותו העץ. האבקה זו נקראת "האבקת שכנים'' (Close pollination) כיוון שזו לא ממש האבקה עצמית באותו הפרח (שכמעט בלתי אפשרית), אך כן האבקה עצמית בין פרחים של אותו העץ ובוודאי אותו הזן.
סיכם וערך: איתי במברגר, מתוך קורס סובטרופיים של פרופ' רפי שטרן.
צילום פרופסור רפי שטרן
מידע נוסף:
פרחי האבוקדו מספקים לדבורים גם צוף וגם אבקה , אולם הדבורים יעדיפו תמיד להגיע לפרחי בר - אם יש בסביבה, מפני שהצוף וגם האבקה מרירים ואינם טעימים ללדבורים, וגם הפרח קטן ולא נגיש.