הדפסה
צפורנית נפוחה

אני והמצלמה שלי- הרהורים בימי קורונה...

המצלמה שלי מספרת לכם סודות מהגינה שלי   01/04/2020

ימי הקורונה, עשויים להביא לידי יצירתיות. במושב שלנו, הציע ידידיה זומר הצעיר והמוכשר, לבנות 50+ שהן כבר בנות 70 (פלוס מינוס) סדנת כתיבה בזום. הצטרפתי. התרגיל היה לעשות האנשה של חפץ, והרגשתו כלפינו. המצלמה שלי הייתה נושא הכתבה והרי היא לפניכם משטחת את רגשותיה כלפי ...
 

ימים רבים שכבתי בשקט בחושך בתיק שלי, משועממת ומתגעגעת לידייך האוחזות בי בחוזקה,  מוציאות אותי, התגעגעתי לראות את "האור בקצה המנהרה"... אור הוי האור, כמה הוא היה חסר לי. ולו גם האור האפלולי ,ובוודאי האור הגדול, את השמש והצל בחוץ.

בימים אלה הכל פורח ויש הסגר, אבל בגינה היפה שלה הכל פורח וצבעוני. ידעתי שהיום יגיע ושרה תאוורר אותי בתנועה זריזה, תחבר אלי אחת מהעדשות היפות שאני כה אוהבת, תזרוק את מכסה העדשה (ואח"כ לא תזכור היכן הוא) תצא לגינה באור בוקר, תבחן היכן ומה היא רוצה לצלם היום, ואז תלחץ עלי באצבעותיה הכפריות החזקות כדי ללכוד את האור בטללי הבוקר על עלי הורד,  את פרי הרימון הקמל שנותר על העץ המלבלב מהקיץ שעבר, את איריס ארם-נהריים הפורח בגוש מרשים, הציפורנית הנפוחה הפיסולית, תתכופף בפוזה מתאימה כדי לצלם את בן-חצב יקינתוני... ואם יש צורך גם תשתרע על הארץ מלוא קומתה כדי ללכוד משהו בלתי מזוהה.

גם על פירות הלימון השמנמנים והצהובים לא נפסח, שרה תנסה להפיק ממנו אולי צילום מעט אירוטי, (בזה איני מבין) ואח"כ נצא לבדוק ולטייל (לאו דוקא לצלם) בערוגת הירקות העשירה, מה שגורר בדרך כלל עקירת עשבים שוטים ושאר שיפורים.
הגלריה תראו תוצאות מהטיולים הללו.

אני יודעת ששרה אוהבת אותי. כי אני מאפשרת לה את  הזמן  האהוב שלה עם עצמה. זה הזמן היצירתי שלה שבו היא נטו עם עצמה  ממוקדת ונהנית, מעין סדנת מיינדפולנס עבורה. .

כמה נעימים לי הטיולים הללו. החיבוק  החזק באחיזתה של שרה, (אני כבדה מאוד) , התקתוק ...
כי אני לא שומעת אבל חשה, והאור האור, בעיקר אור הבוקר שהוא אור נקי ויפה במיוחד לצילומים.

שרה תצפה בי מידי פעם בתוצאות הצילומים, ולי תהיה נחת, הרקע מתאים ונאה, הקומפוזיציה טובה ולעיתים  מדהימה,  ואם לא, יהיה שם קרופ קטן או גדול.

אנו שוהות לפחות שעה בחוץ, זו שעת הזהב שלי ביום, אני יודעת שגם שרה שוכחת בשעה זו את עניין הקורונה, האויר צח ואני מרגישה את ציוץ הציפורים בחצר, ואפילו את משק כנפיהם...
 
אח"כ תלך איתי הביתה, לחפש את מכסה העדשה ותמצא (לרוב), תשלוף את הדיסק ותצפה במחשב בנחת בתוצאות.

אני שמחה כי בזמן זה אני מונחת מלוא רוחבי על שולחן הכתיבה המבולגן, ומציצה בצג המחשב.
אני חושבת ששרה מוכשרת אבל יש לה עוד מה ללמוד .
הרי "מרבה דעת מרבה מכאוב", וככל שיודעים יותר יודעים כמה נותר לנו עוד ללמוד.

עם כל ה"פאסון" גם לי יש צרות ודאגות.
בזמן האחרון  מתגנב לליבי חשש, שאוחלף במצלמה אחרת.
שמעתי שהיא מבררת פרטים אודת מצלמה קלה יותר, זו ה"פושטית" המכונה "מירורלס.".. כי אני כבדה לה מידי.  אבל מקווה  שזה לא יקרה בקרוב...

אז שרה אל תנטשי אותי !!!

גינון חסכוני במים