כל המידע מבוסס על תשאול של תושבי האי העוסקים במלאכה. הם שמחו לשתף בידיעותיהם. בידיעותיהם וסיפרו בהתלהבות ובגאווה רבה על משלח ידם המסורתי
.בסוף אוגוסט 2016 הגעתי עם ירון סרי לאי כיוס שבמזרח הים
האגאי, הגובל בחוף צ'סמה שבתורכיה, במטרה ללמוד על מלאכת טיפוח העץ והפקת השרף ממנו. עד היום הוא ידוע כמקום היחיד בעולם שבו מטפחים את עצי אלת המסטיק ומפיקים מהם את השרף באופן מסחרי. למעשה, תעשייה זו נמצאת רק בדרום האי, בחבל המכונה 'מסטיקחוריה', המאגד כעשרים כפרים קטנים, ותושביהם עדיין עוסקים בכך. הנסיעה תוכננה למועד זה מפני שמלאכת המסטיק – חריצת העצים וליקוט השרף – מתנהלת רק בחודשי הקיץ החמים, בעיקר מאמצע יולי עד אמצע ספטמבר.
לאורך כל צידי הדרכים המחברות בין הכפרים ובין חלקות חקלאיות ניתן להבחין בעצי
אלה גדולים, מעוצבים, הבולטים מרחוק בשל האבקה הלבנה המצויה מתחתיהם.
מלאכת המסטיק נעשית בשעות הבוקר המוקדמות ומסתיימת לכל המאוחר בשעה 8.00 שכן אז הטמפרטורה עולה ומתחיל להיות חם.
המחקר המעשי התרכז בכפר נניטה, שם גם רכשנו את הכלים המיוחדים למלאכת איסוף המסטיק. מלקטי המסטיק נפגשים בשעה 5:30 בבוקר בבית הקפה במקום, על רכבם וכליהם. לרוב מדובר בצוות של שני אנשים, לעיתים זוגות נשואים עם ילד. לאחר כשעתיים וחצי של עבודה מאומצת חוזרים הפועלים לביתם, מאובקים מאדמת הגיר המפוזרת מתחת לעצים, ויש מהם החוזרים לבית הקפה כדי לנוח ולהחליף חוויות.
מלאכת איסוף השרף היא עסק משפחתי, ובממוצע לכל משפחה יש בין 10 ל־ 50
עצים, שהבעלות עליהם עוברת מדור לדור; הם מקפידים לא לחרוג מגבולם אף שאין סימון לעצים או לגבול בין החלקות. בחלקות המסורתיות נמצאים עצי בר שטיפח האדם באמצעות גיזום כל העלווה עד לגובה של כ־ 1.5 – 2 מטרים. חלק מהגזעים מפותלים ומסוקסים כגזעי עצי זית. חלק מהעצים גדולים מאוד, מתנשאים לגובה של כ־ 5 מטרים וקוטר גזעם מגיע לכ־ 40 ס"מ. העצים הזקנים הם בני עשרות רבות של שנים, ולפי הערכתם חלקם מגיע לגיל של כמאה שנים.
על העצים ניכרים סימני חריצה שנעשו בעבר וטיפות שרף הניגרות מהם. לדבריהם, העץ מפיק שרף משמעותי החל מגיל 5– 7 שנים, שיא תנובת העצים הוא בגיל 15 שנים, והתנובה נמשכת עשרות שנים. ראוי לציין שרוב העצים שמהם מפיקים שרף, הם זכרים ורק מיעוטם נקבות. ייתכן שתפוקת השרף הנמוכה אצל הנקבות נובעת מכך שרוב האנרגיה של העץ מושקעת בפרחים וביצירת הפירות"