בבגרותנו למדנו לקשר את העץ עם מסורת החג, שמירה על הטבע והזדהות עם הסביבה והנוף.
השקד נזכר במקרא מספר פעמים ובראשונה בספר בראשית, כאשר יעקב שלח ליוסף מנחה מזמורת הארץ:
"קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה מעט צרי ומעט דבש נכאת ולט בטנים ושקדים" (בראשית מ"ג י"א).
הוא מוזכר בתיאורי נוסעים שעברו בארץ, ושרידים של ענפי העץ נמצאו במספר אתרים עתיקים בארץ.
שקד מצוי משתייך למשפחת הוורדניים.
קרובי משפחתו שגם להם פריחה מרשימה הם שיחים כמו עוזרר, אגס סורי ועצי תרבות כמו המשמש שזיף, אפרסק ודובדבן.
הוא מקדים לפרוח בטרם הוא מלבלב. כבר בחודש ינואר מתחילה פריחה המתקיימת בעיצומו של חורף.
ענפי העץ מתמלאים בפקעי פריחה צפופים בצבע ורוד לבן הנפתחים יחד.
הפרחים מושכים אליהם לא רק את עין האדם, הם אהובים ביותר על דבורת הדבש ומושכים עשרות פרטים העסוקים באיסוף צוף ואבקה.
הטו אוזן לעץ שקד פורח והקשיבו "לשיח דבורת הדבש".
בט"ו בשבט קיים מנהג לאכול פירות יבשים וביניהם זרעים טעימים של שקד.
השקד "המתוק" טופח כבר בימי קדם ממיני הבר שגדלים בארץ. לשקדים אלה זרע מר.
שקד "מר" זרעיו מכילים אמיגדלין המשחרר בתהליך התפרקותו חומצה ציאנית רעילה.
רוב העצים הפורחים במדרגות הנטושות פירותיהם אינם אכילים.(זהירות הם רעילים)
השקד כמו גידולים קדומים ומסורתיים אחרים הגפן והזית שייכים לגידולי הכרם.
בתקופה קדומה, עיקר הכרמים היו נטועים באזור ההר והשפלה סמוך למקום ישוב.
התרחבות כרמי השקד התקיימה בתקופת הברון רוטשילד בשנת 1914, כאשר ניטעו שטחים רבים של שקדים ביהודה בגליל ובשומרון כדי להרחיב את הגידולים החקלאיים.
עצי שקד פורחים מצויים במקומות רבים בארץ.
בשפלה פריחת העץ מתמזגת על רקע הנוף המעוגל של גבעות השפלה, כרמי גפן וזית, בוסתנים נטושים וירקותם של שטחים חקלאיים מעובדים.
יעד הטיול הוא מדרום לבית שמש בסביבת המנזר בית גימאל (בית גמאל).
סעו בכביש 38 כ-2 ק"מ מדרום לבית שמש.
משמאל ליד אקליפטוסים הנטועים לצד הכביש, פנו שמאלה בדרך סלולה.
מיד משמאל, מתגלים כמה דקלים גבוהים הגדלים על נביעות מים של "עינות דקלים".
במקום באר ואמת מים שהובילה מים לחלקות החקלאיות של המנזר.
במדרגות הנטושות פורחים עכשיו עצי שקד לצד שיחים של אשחר א"י, צחנן מבאיש, עירית גדולה, דודא רפואי אספרג החורש, אירוס א"י, וכלנית מצויה.
לאחר שאגרתם את חום השמש ונהניתם מהצמחייה, המשיכו בנסיעה אל ראש הגבעה.
במקום הגבוה שוכן מנזר בית ג'מאל שהוא מנזר קתולי.
המנזר נבנה בשנת 1930 על שרידים של כנסיה ביזנטית.
מקימיה משתייכים לפטריארכיה הלטינית למסדר הסלסיאנים. אך שם המקום בית ג'מאל כנראה שומר את שמו של רבן גמליאל.
המסורת משיכת את האתר למקום קבורתו של סטפאנוס הקדוש שהיה הנוצרי הראשון ואחד משבעת השמשים בקהילה הנוצרית אשר מת על קידוש אמונתו.
כמו כן מיוחס האתר למקום קבורתו של רבן גמליאל הראשון נכדו של הלל הזקן נשיא הסנהדרין.
רבן גמליאל שחי במאה ה-1 לספירה, היה מורהו של פאולוס הקדוש שתמך בסטפאנוס במשפט שנערך נגדו.
בשנת 1988 נבנה במקום מנזר נוסף "לאחיות מבית לחם" החיות חיי התבודדות ושתיקה.
מלבד תפילה, הן עוסקות בקדרות ובעבודת שונות.
ניתן לבקר במקום ולהתרשם מהמבנה, מפסיפס שהתגלה בשנת 1916, מציורי הקיר המתארים את חייו ומותו של סטפאנוס, ומויטראג'ים המעטרים את החלונות.
כמו כן לראות את תאי התפילה של הנזירות, לקנות יין המיוצר במקום, לקנות כלי קרמיקה, ולהנות מקונצרטים מוסיקליים המשלבים שירה קולית של הנזירות בליווי כלי נגינה.
בתום הביקור נחזור לכביש 38 ונמשיך בנסיעה דרומה אל צומת האלה לכוון גבעת ישעיהו.
מימין נחלוף על פני שורה של אבני מיל רומיות שנאספו באזור ומוקמו כאן.
מול הכניסה למצפה משואה נפנה שמאלה בדרך סלולה.
כעבור כ-חצי ק"מ, נפנה ימינה ליד השלט המורה לכוון חירבת מדרס וחרבת עטרי.
הדרך משולטת וסלולה ולצד הכביש סימון השביל בצבע לבן ירוק לבן.
חרבת עטרי הוא תל עתיק המשתרע על שטח של 20 דונם וממוקם על גבעה המתנשאת לגובה 400 מטר מעל פני הים.
הגבעה מוקפת מכל עבריה נוף ירוק פתוח לארבע רוחות שמים. כאן משתלבים מדרונות מכוסים צמחייה מוריקה עם שיחי בר כמו אלת מסטיק, עוזרר, סירה קוצנית ,לצד שטחים מעובדים. שם התל ניתן על שום חרס קדום עליו נכתב השם "עטרי".
בחפירות שנערכו במקום בין השנים 1999-2000, נחשפו שרידים מתקופות שונות, ובעיקר מתקופת בית שני ( מאה 1 לספירה,) ומימי מרד בר כוכבא.
במקום נמצאו סממנים יהודיים רבים כמו מקוואות רחצה, מטבעות אוסטרקונים כתובים כתב עברי עתיק כמו כן נמצא במקום מבנה המיוחס לבית כנסת.
עיקר הממצאים הוא רובע מגורים שנחשף ושוחזר המבוצר ע"י קיר אבן שנועד להגנת הישוב.
מתחת למבנים, נחשפו מערות מסתור ומעברים שעזרו לתושבים היהודיים להסתתר מאימת הרומאים ששלטו כאן.
התגליות שנמצאו מעידות כי הישוב הקדום עסק בחקלאות.
במקום נחשפה גת גדולה וכן טרסות אבן שבשלח המדרגות גידלו כנראה גידולי כרם.
האתר מעניין לא רק בגלל הקשר של המתיישבים היהודיים לאדמתם.
הוא שובה עין בנוף הנפתח עד למרחוק, בשדות הירוקים, בפריחה המיוחדת :
מרבדי זהביות (אלפים) , גלעינית זעירת-פרי , זלזלת הקנוקנות, ובעצי השקד בפריחתם.