"סתם יום של חול עם בוקר
כחול בלי חג ומחול בלי
חצוצרות ותוף"
מה לעשות הגענו למן ימים כאלה שקורים בסתיו בו פשוט מחכים לגשם שיביא את צמיחת הפרחים, ינקה את השמיים, ימלא את הגבים וייתן לנו הזדמנות לטיולים מתחדשים, אבל אנו עדיין תקועים בעונת הסתיו הדי נטולת חידושים ולאחר שכבר ביקרנו את צמיחת פרחי סתיו, טיילנו בשלכת נשארנו עם "סתם של יום חול" ומה נעשה בו נישאר בבית?
על כך כבר אמרו גדולים מאיתנו בפרסומת חברת חשמל "חס וחלילה" ישנם עוד מקומות רבים שיפה לטייל בהם בלי קשר לעונת השנה אחד מהם הוא "ההר הירוק כל ימות השנה" הלא הוא הר הכרמל .
בטיולינו השבוע נעפיל אל פסגות הכרמל התיכון נשאף עמוק עמוק את האוויר הצלול ונהנה לנו מסתם יום של חול.
אל תחילת המסלול נגיע בנסיעה על כביש 721 המפותל שבין צומת אורן הסמוכה לכלא 6 הצבאי לבין הכפר הדרוזי עוספיא. 4 ק"מ לערך מזרחית לעצומת אורן נגיע לצומת ימינה כלומר דרומה המשולטת לעבר "יערות הכרמל" מלון הבריאות היוקרתי.
ניסע בדרך זו שהינה דרך משובשת למדי כ3 ק"מ עד לשילוט לעבר חניון רקית שם נחנה את רכבינו, ונתחיל בטיולינו הרגלי בשלב ראשון בעקבות סימון שביל ישראל וסימון ירוק שלאחר מכן יתחלף לאדום כשפנינו מזרחה לעבר הר שוקף המתנוסס מעלינו.
חרבת רקית וסביבותיה הם שרידי אתר התיישבות מהתקופה הרומית- ביזנטית ועל כן ניתן לראות כאן מערת קבורה עם כתובת ביוונית ועיטורי פרחים (רוזטה) אופיניים לתקופה ואם נעיז וניכנס פנימה נראה גם את מערות הקבורה החצובים בסלע.
המערה ככל הנראה הינה קבר משפחתי אך איננו יודעים אם של נוצרים, שומרונים או אולי יהודים. נמשיך לעלות בדרך נראה שרידי גת יין ובית בד השייכים לישוב הקדום שהיה כאן מכאן אנו בעיקר בענייני טבע ונוף ואנו מעפילים אל פסגת הר שוקף המשטחים הרחבים שמסביבינו יתמלאו לאחר הגשם הראשון במרבדי כרכומים ובתחילת האביב במשטחי כלניות מרהיבים. שווה לרשום תזכורת.
האורנים שמסביבנו הינם שרידים לחורש אורנים טבעי שהיה קיים בכל פסגות הכרמל עד להתערבות האדם. נגיע עד למפגש עם שביל רחב המסומן כחול הפונה צפונה אנו עוד מעט נצעד בו אך לאחר שנעפיל אל פסגת הר שוקף ממנה נשקף נוף פנורמי מרהיב של הרי הכרמל התחתון, ים תיכון, פסגת העיר חיפה ממזרח ומדרום רמות מנשה והרי נצרת וביום יפה ניתן לראות אפילו את הר תבור לאחר שהשבענו את עינינו במראה הנפלא נרד בחזרה מטה לעבר השביל המסומן כחול שפגשנו קודם לכן בדרכינו אל ההר הירוק שמצפון לנו שנקרא בשם הר ערקן הדרך תהפוך מדרך רחבה לדרך הולכי רגל שהולכת בינות לחורש ים תיכוני אופייני שהצומח העיקרי בו הוא אלון מצוי, אלה ארצישראלית וקטלבים אדומי גזע נרד במדרון התלול בינות לעצים נוכל לראות מתחתינו את בקעת אלון וממש בסמוך לנו נעבור ליד מספר בתים שהם למעשה בתי נופש, גבעת ווולפסון נקרא המקום יהודים יוצאי גרמניה בנו את בתי הנופש עוד לפני היות מדינה וחוקי מקרקעין וכו' כיום יורשי היזמים ההם נהנים מבתי נופש במקום חלומי שאיש לא יוכל עוד להקים. הגלישה במדרון תוביל אותנו עד לנחל אורן ולעין אלון, מעיין שופע מים כל השנה אך לא כדאי לטפח ציפיות מוגזמות ביחס להתרעננות רטובה בו.
אנו ממשיכים מכאן צפון מערבה עם השביל הירוק לעבר שרידי טחנת הקמח שהונעה בכח מי עין אלון שפגשנו קודם לכן. ע"פ עדויות הדרוזים באזור הטחנה פעלה עד לראשית המאה העשרים עת החלו להשתמש במנועים חדישים להנעת טחנות קמח. אנו ממשיכים עם סימון השבילים האדום לעבר חניון האגם, האגם הינו יציר כפיה של הקרן הקיימת לישראל שהקימה כאן סכר מלאכותי שיצר את האגם להנאת המוני בית ישראל.
האגם יצר גם צמחיית נחלים שאיננה אופיינית לאזור , דבר המוסיף חן גם איננו "טבעי" במובן הפשוט של המילה. אם באנו בשני רכבים כדאי הרכב השני להעביר לחניון האגם לפני תחילת המסלול, אם באנו רק ברכב אחד נעפיל עם סימון השבילים האדום עוד כק"מ אחד לעבר חניון רקית בו התחלנו את המסלול. אני מקווה שיום הטיול ינסוך תחושה שהיטיב יוסי גמזו מחבר השיר "סתם יום של חול"
לסיים בה את שירו:
"כי עדיין קיימים
בעולם הזה ימים
שצוחקים בם, פשוט ללא סיבה"
למידע נוסף ניתן להתעדכן באתר המדרשה
www.mhg.co.il.