משפחת הלילניים   Nyctaginaceae

משפחת הלילניים בסדרת הצפורנאים (Caryophyllales, שבה גם חיעדיים, ירבוזיים, צבריים, ציפורניים, רגלתיים, עפריתיים, ארכוביתיים, אפרוריתיים, אשליים, פיטולקיים, פרנקניים ועוד 17 משפחות ללא נציגים בבר בישראל) כוללת יותר מ-30 סוגים וקרוב ל-400 מינים. המשפחה התפתחה לפני כ-20 מיליון שנה ותפוצת מיניה משתרעת באזורים הטרופיים והממוזגים החמים, בעיקר בחצי כדור-הארץ הדרומי.
שם המשפחה העברי הוא עברות של שמה המדעי, Nyctaginaceae, על שם הסוג Nyctaginia שאינו גדל בישראל, מיוונית - nyktos - "לילה", המאזכר כי פרחי מיני הסוג נפתחים בשעות הערב והלילה. השם העברי, לילניים, הופיע לראשונה במגדיר הצמחים העברי הראשון, מאת א. איג, מ. זהרי ונ. פינברון, שיצא לאור בשנת תרצ"א (1931).
הלילניים הינם עשבים חד-שנתיים, או רב-שנתיים, שיחים מטפסים (בוגינווילאה), או עצים. למינים אחדים שורשים בשרניים, או פקעות. הגבעולים לעתים-קרובות מעובים במפרקיהם, יש והם קוצניים. העלים נגדיים, לעתים מסורגים, או דוריים, לרוב בעלי-פטוטרות, פשוטים, חסרי-עלי-לוואי. הטרפים סרגליים עד ביצניים-מעוגלים, לעתים בשרניים, שוליהם תמימים. התפרחות ערוכות באשכולות, בקצות הגבעולים, או בחיקי-עלים, לעתים בבסיסם חפים צבעוניים (בוגינווילאה). הפרחים נכונים, ניכרים, או צנועים, דו-מיניים, (לעתים חד-מיניים והצמחים חד-ביתיים - פרחים זכריים ופרחים נקביים ערוכים על אותו פרט, או דו-ביתיים - פרחים זכריים ופרחים נקביים ערוכים על פרטים שונים), בבסיסם לעתים חפיות. העטיף פשוט, עשוי דור אחד של 5 עלי-עטיף, לעתים צבעוניים ודמויי-עלי-כותרת, מפורדים, או מאוחים לעטיף דמוי-פעמון, או משפך, שחלקו התחתון - צינור העטיף - יציב, אינו נושר וניכר בפרי. בפרחים 5-1 אבקנים, ערוכים לסירוגין בין עלי-העטיף, או שהאבקנים מרובים, לעתים מאוחים בבסיסם, אורך זיריהם אינו שווה בדרך-כלל. למאבקים 2 לשכות, משחררות אבקה, כלפי מרכז הפרח, דרך סדקי אורך. בבסיס האבקנים מצוי לעתים-קרובות צופן טבעתי. השחלה עילית, עשויה מעלה-שחלה אחד, היוצר מגורה אחת ובה ביצית אחת. מן השחלה עולה עמוד-עלי עדין וארוך, שבראשו צלקת כיפתית, או נימית, לעתים מצוייצת. במינים רבים קיימת הפריה עצמית בניצן הסגור (קליסטוגמיה). הפרי ייחודי לסוגי המשפחה וקרוי anthocarp (מיוונית: antho - "פרח", carpus - "פרי") -  צינור העטיף חובק-עוטף זרעון חד-זרעי. פירות הלילניים לעתים מצולעים, או מכונפים, לעתים על צינור העטיף בלוטות דביקות, המסייעות בהפצת הזרעים, על-ידי הדבקות הפרי השלם לגופם של בעלי-חיים (יונקים וציפורים). בזרע מעט אנדוספרם. העובר ישר, או כפוף ולו 2 פסיגים דמויי-עלים קטנים.
מיני לילניים אחדים משמשים כצמחי נוי, המוכרים שבהם - בוגינוויליאה (Bougainvillea), הנפוצה כגדר-חיה ולילנית (Mirabilis), שפרחיה הצבעוניים נפתחים לעת ערב.
בישראל מיוצגים הלילניים על-ידי שני סוגים ובהם 4 מינים. בלוטנית אפריקנית נפוצה בעמק בית-שאן ובאזור הכינרת. בלוטנית הדורים ובלוטנית מפורצת נדירות למדי וגדלות בערבה ובבקעת ים-המלח. בורהביה זוחלת, הגדלה בבקעת הירדן, נדירה ונחשבת כצמח "אדום", הנמצא בסכנת הכחדה בישראל, אף כי אינה נדירה באזורים הטרופיים של אפריקה ואסיה.

כתב: דרור מלמד

מקורות:

  1. Damascena, L.S. &  Coelho, A.O.-P. (2009). Neotropical Nyctaginaceae. In: Milliken, W., Klitgוrd, B. & Baracat, A. (2009 onwards), Neotropikey - Interactive key and information resources for flowering plants of the Neotropics. Kew Gardens website
  2. Lu,D. & Gilbert, M.G.  Flora of China, Vol. 5, p. 430, Online
  3. Nasir, Y.J. Flora of Pakistan, Online
  4. Spellenberg, R.W. Flora of North America, Vol. 4, p.14, Online
  5. Watson, L., and Dallwitz, M.J. (1992 onwards). The families of flowering plants: descriptions, illustrations, identification, and information retrieval. Version: 8th December 2015. Nyctaginaceae Juss. Online Version
  6. Zohary, M. (1966). Flora Palaestina, Part One, pp. 70
  7. פינברון-דותן, נ. ודנין, א. (1998). המגדיר לצמחי בר בישראל. כנה, ירושלים
  8. שמידע א. פולק, ג. ופרגמן-ספיר, א. (2011). הספר האדום - צמחים בסכנת הכחדה בישראל, כרך ב', הוצאת רשות הטבע והגנים

חזרה למשפחות הצמחים

נמצאו 4 צמחים ששייכים למשפחת הלילניים
בורהביה זוחלת
בלוטנית אפריקאית
בלוטנית הדורים
בלוטנית מפורצת


גינון חסכוני במים  

israelbiz- בניית אתרים