הדפסה
אורן  ירושלים

בעקבות השרפה בכרמל

שטח אש   03/12/2010
בחנוכה הזה רצינו שתכבה האש ויחזור החושך לרכסי הכרמל. עוצמת השרפה תלויה בצומח שבשטח ובתנאי מזג האוויר. הפעם חברו יחד התנאים שגרמו להתפשטות המהירה של האש ולבעירתה בעצמה רבה ביותר. ליערות האורן ולחורשים שכיסו את הכרמל חלק מרכזי בשרפה הקשה...
אורן ירושלים והאורן הקפריסאי הם מיני העצים היוצרים באזורנו יער המתאים לטיולים ולנופש בחיק הטבע. יער שחופתו מטילה צל והקרקע בו חלקה וחשופה, כך שנוח לטייל ולבלות בו. מיני עצים אלה שמוצאם במזרח האזור הימתיכוני עמידים ליובש וגדלים במהירות גם ללא השקיה. יערות האורן נטועים על שטחים נרחבים בכל הארצות השכנות, קפריסין, יוון, ארצות הבלקן, איטליה, דרום צרפת, ספרד... בכל הארצות האלה יש מדי קיץ שרפות המכלות שטחים גדולים ביערות אורן אלה. המאמר על התחדשות יערות האורן לאחר שרפות שמופיע בכתבה הקודמת הוא עדות לכך שהשרפות הן ארוע שכיח ביערות האורן שלנו.

האורן מטבעו הוא עץ הנוטה להישרף. הוא אחד משורה של מינים שהתפתחו במקומות הנתונים לשריפות ותכונותיהם מתאימות אותם להתחדשות לאחר השרפה. תכונה עיקרית הגורמת להיותו של האורן עץ דליק הוא השרף המצטבר בגזעו וענפיו. שרף זה מכיל חומרים אורגניים דליקים המתנדפים בחום האש ויוצרים ענני גז דליק שנסחפים ברוח העזה ומציתים את העצים שמסביב. כך שעץ אחד שנדלק מצית את העצים שסביבו, את האורנים ומיני העצים האחרים. מחטי האורן הדקיקות, המכילות מעט מים ומפוזרות באופן דליל באוויר חופת היער, מאוד דליקות גם הן, כך שכל שרפה ביער אורנים הופכת מהר מאוד לשרפת צמרות. האש עוברת בקלות מצמרת לצמרת שממיתה את העצים.לכאורה, מוזר שבעץ אחד הצטברו כל כך הרבה תכונות הגורמות לו להיות דליק. מה ההיגיון האבולוציוני בכך?

הסוד טמון בדרך ההתחדשות של האורן לאחר השרפה. במשך שנות חייו מכין לו עץ האורן מאגר זרעים שאיננו מתפזר אלא נאסף על ענפי הצמרת. זרעים אלה נשמרים בין קשקשי האצטרובלים ושומרים על חיוניותם במשך שנים רבות. זרעים אלה מוגנים מפני הנמלים ורוב אוכלי הזרעים האחרים. החולדות הן בעה"ח היחיד שלמד לכרסם את קשקשי האצטרובלים היבשים ולהגיע לאותו מאגר זרעים. ביערות האורן ניתן למצוא הרבה אצטרובלים מכורסמים אבל הכמות שנשארת על העצים עדיין גדולה מאוד.

בזמן השרפה זרמי האוויר החמים והיבשים מפשקים את קשקשי האצטרובל משחררים את מאגר הזרעים העצום הזה שמתפזר במשך השרפה ובימים שאחריה כגשם של זרעים היורד ושוקע בשכבת האפר. גשמי החורף שאחרי השרפה מנביטים את שפע הזרעים האלה ומכסים את השטח במרבד צפוף של נבטים צעירים כמו במשתלה. במשך השנים שאחר כך רוב הנבטים האלה מתים, אך אלה ששורדים הם שבונים את היער המתחדש. קצב הגידול שלהם מהיר כך שהם מצלים על כל רחבי העלים שמתחדשים לאט לאט מהגדמים שנותרו בקרקע. כך ששלטונו של האורן בשטח הולך ומתחזק משרפה לשרפה.

אם רצינו יערות יפים שנח לטייל בהם, באזור מעוט גשמים כמו שלנו, נצטרך להמשיך ולהסתפק באורן. אך עלינו להכיר בתכונותיו ולהגן עליו ככל שנוכל מפני האש. וגם אש יישרף, יתחדש וודאי אך תעבורנה כמה עשרות שנים עד שזה יהיה יער יפה וגבוה שנעים לטייל בו. מאז הופעתו של האדם באזורנו בתקופה הפרה-היסטורית נשרפים יערות האורן ומתחדשים. אנשי הייעוּר יודעים שעל-מנת לסייע להתחדשות היער יש לסלק את גזעי העצים השרופים שנשארו בשטח ולדלל את הנבטים הגדלים בצפיפות.

נתנחם בכך שלאחר השרפה ניתן יהיה לראות בשטח פריחה של הרבה חד-שנתיים וגיאופיטים. על כך בכתבתנו הבאה...
גינון חסכוני במים  

israelbiz- בניית אתרים