שיטת שפנר קיבלה את שמה העממי Twisted Acacia הודות למבנה הענפים, הגדלים תוך פיתול בתוך נוף העץ. זהו עץ קוצני, נשיר-מותנה, שלו צמרת סוככנית דמוית-מטריה, הגדל לגובה של כ-6-4 מטר ורוחב של כ-5 מטר. הגזע קצר וענפי השלד יוצאים נמוך וסמוך לקרקע. קליפת הגזע חלקה, בצבע חום עד חום-אפור. על הגזע והענפים יושבים זוגות קוצים ישרים. העלים קטנים דמויי שרך, מנוצים פעמיים וצבעם ירוק-אפרפר. אורך העלה 15-10 ס"מ ולו 10-6 זוגות עלעלים בניצוי הראשוני, וכ- 40-30 עלעלים קטנים בניצוי המשני. בחיק העלה נמצא זוג קוצים ישרים בצבע אדמדם שאורכם 2.5-1.5 ס"מ. 

הפרחים ערוכים בקרקפות כדוריות בצבע כתום-צהוב, בקוטר של כ-1.2 ס"מ. הפריחה חלה באביב, בחודשים מרץ-אפריל והיא ריחנית. תרמילי הפרי מופיעים בקיץ ומבשילים בסתיו, הם ישרים ומעוצים, אורכם 12-10 ס"מ ובעלי מרקם קטיפתי בצבע חום. ישנו טיפוס נוסף בעל פירות קצרים יותר וגליליים. 

בבית גידולו הטבעי, העץ גדל בגובה 300 עד 1,000 מטר מעל פני הים, על מדרונות סלעיים, מישורי קרקע אלוביאליים ומדרונות של קניונים. עמיד לטמפרטורות קיצוניות של חום וקור (עד טמפרטורה של מינוס 17 מעלות צלסיוס). סוברים כי העץ זקוק לטמפרטורת נמוכות בחורף והתפתחותו תפגע במקומות שהחורף מתון. בגינון בתנאי הארץ הוא יגדל בתנאי שמש מלאה, על מגוון קרקעות ובכל אזורי הארץ. עמיד ליובש, אולם יש להשקות בשנים הראשונות לשתילה עד להתבססות. מאחר וצימוח הענפים שלו מפותלים, יש צורך בגיזומי עיצוב בשנים הראשונות. את הענפים הגזומים חשוב לפנות מהשטח כי הם קוצניים ועלולים לפגוע במבקרים.

באריזונה העץ משמש כעץ נוי בגינון קסרומורפי. שיטת שפנר אוקלמה בארץ בשנת 2001 ע"י מנהל משתלת קק"ל בגילת- פבלו צ'רקסקי, אשר הביא לארץ זרעים שקיבל מבנק זרעים במקסיקו, והם המקור לצמחים שנטעו בארבורטום אילנות, בגילת ובחלקות אקלום בנגב. עצים מפותחים ממין זה אפשר לראות בלימנים סמוך לחלקת הייעור במשמר הנגב. הריבוי מזרעים, הנבטה לאחר טבילת הזרעים במים רותחים למשך לילה. מומלץ לשתול בגן באביב.

בסוג שיטה יש בעולם כ-1,200 מינים, באזורים טרופיים וסובטרופיים. כמחצית מהמינים מצויים באוסטרליה, כמחצית באמריקה הטרופית ו-129 מהמינים נפוצים באפריקה, בהם 44 מינים בדרום-אפריקה. לפי זהרי קיימות בסוג שתי קבוצות בשני מרכזי התפתחות. קבוצה אחת באפריקה ובאמריקה הטרופית , והקבוצה השנייה באוסטרליה.

לשיטים ממוצא אוסטרלי יש נטייה להפוך לפולשניות, נחשבות כקצרות-חיים, כגון שיטה כחלחלה ושיטה ויקטוריה שהיום אסורות לנטיעה. שיטים, כסוג במשפחת הקטניות, מקבעות חנקן בשורשים, מתפתחות היטב גם בקרקעות דלות ותורמות לפוריות הקרקע. בארץ גדלים באופן טבעי שיטים שמוצאן באפריקה, ארבעת מיני הבר הגדלים בישראל הם: שיטה סלילנית, סוכך (סוככנית) ושיטת הנגב הנפוצות בנגב, וכן שיטה מלבינה שנפוצה במקוטע בחבל הים-תיכוני. מוצא השיטים בישראל הוא סודני. שיטת הנגב עמידה בפני קור, ולכן היא שולטת ברמות הגבוהות, שיטה סלילנית נפוצה בערבה ובצפון הנגב ושיטת הסוכך מוגבלת לאזורים חמים בערבה. שלושת מיני השיטה הגדלים במדבר נפוצים בתחום משקעים 50-150 מ"מ בשנה. שיטה מלבינה גדלה רק במקומות בהם כמות המשקעים עולה על 350 מ"מ. זהו המין היחיד הגדל גם באגן הים התיכון, בארץ כמעט ואינה עושה פירות עם זרעים חיוניים.

כתבה סימה קגן