בוהיניה מגוונת היא עץ קטן (בתנאי הארץ) שמוצאו בדרום-מזרח אסיה.  בארצות מוצאה היא מגיעה לגובה של עד כ-20 מ', ובארץ עד 10 מ'. הפרחים גדולים, קוטרם 7-5 ס"מ, פרושים, עם אבקנים בולטים במרכזם.  למין זה יש זנים אחדים.  לזן הלבן פרחים לבנים. לזן האופייני, הנפוץ יותר בארץ, יש פרחים בצבע ורוד עז, מפוספסים בעורקים בצבע ארגמן.
בוהיניה היא עץ נשיר חורף, נופו מעוגל עד חצי סוככני וענפיו כמעט אופקיים.  הגזע ישר וזקוף.  לענפים הצעירים קליפה חלקה בצבע אפור, ההופכת לחומה-אפורה מחורצת ככל שהענף מתבגר.
העלים דמויי כליה - מעוגלים עם שנץ עמוק בראשם.  קוטרם עד 10 ס"מ וצבעם ירוק רענן, לפעמים עם גוון כחלחל במקצת.
הבוהיניה פורחת באביב: מארס-אפריל.  עונת הפריחה קצרה יחסית, אך היא מרהיבה - העץ פורח בעצמה רבה לפני הלבלוב, והפרחים גדולים מאד בהשוואה לפרחים של מיני עצים אחרים.  בפרחים חמישה עלי כותרת פרושים לרווחה, מזכירים בצורתם סחלבים טרופיים.  במרכז הפרח חמישה אבקנים ארוכים ועמוד עלי דמויי סירה.  במרכז הפרח צופנים המפיקים צוף רב המושך צופיות וחרקים ארוכי לשון דוגמת רפרפים ודבורים גדולות.  בצפון אמריקה הבוהיניה מואבקת על ידי קוליברים.
הפֵּרות הם תרמילים ארוכים ושטוחים. רוחבם כשני ס"מ ואורכם 25-15 ס"מ.  לתרמיל יש שתי קשוות.  בכל תרמיל יש 20-7 זרעים.  עם ההבשלה התרמילים מתייבשים, התפר בין הקשוות נבקע והקשוות מסתלסלות מעט וזורקות את הזרעים למרחק מה מצמח האם.
הזרעים דמויי עדשה, קוטרם כסנטימטר, והם דומים בגודלם למטבע של שקל אחד.  צבעם של הזרעים הבשלים חום בהיר והם נהיים כהים יותר ויותר ככל שהם מתייבשים.  בארץ לא ידועים בעלי חיים שאוכלים את הזרעים.
קליפת הגזע של בוהיניה מכילה חומרים אנטי בקטריאליים.  משרה של הקליפה משמשת ברפואה העממית באזורי המוצא של העץ.  הזן הגדל בהודו משמש לטיפול בכיבי קיבה, באסטמה ולהסדרת מערכת העיכול. בתת היבשת ההודית משתמשים בפֵּרות ובניצני הפרחים גם לתבשילים שונים.
בסוג בוהיניה יותר משלוש מאות מינים של עצים, שיחים ומטפסים.  כמו מרבית תת משפחת הקסאלפיניים במשפחת הקטניות, תפוצתם מוגבלת לאזורים הטרופיים והסוב-טרופיים הדרומיים: דרום-מזרח אסיה, אוסטרליה, דרום אמריקה ואפריקה.  מינים רבים בסוג משמשים כצמחי נוי.  חלק גדול מהמינים גדלים באזורים יובשניים והם מתאימים לגינון חסכני במים.
בארץ נפוצה בוהיניה מגוונת בעיקר בגינון עירוני, בפארקים עירוניים, ובמידה מעטה גם בייעור. 
כתבה הגר לשנר