קיסוס החורש

הדפסה
  Hedera helix שם מדעי
קיסוסיים
Araliaceae
משפחה
רבים מס' עלי כותרת
מחולק לאונות צורת העלה
משונן שפת העלה
חורש בית גידול
עגול צורת הגבעול
מטפס צורת חיים
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
עונת הפריחה

קיסוס החורש
צילום: © צביקה אבני   נחל כזיב
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

מידע נוסף

קיסוס החורש הוא מטפס ירוק-עד רב-שנתי הגדל בחורש ים תיכוני לח.
לצמח יש בקרקע שורש מסועף הקולט חומרי הזנה ומים המועברים לאברי הצמח. בהיותו מטפס המגיע לגובה רב, הוא  זקוק לאברי אחיזה כדי לשאת את הענפים זקופים וחשופים לאור. לקיסוס החורש יש לשם כך שורשי אחיזה (אדוונטיבים - שלא התפתחו מהזרע) המצויים על ענפים צעירים ובוגרים שנדבקים על משטחים אופקיים וחלקים, קירות, סלעים ועצים. שורשים אלה קצרים ודקים, מתפתחים בפרקי הגבעול ובמפרקים. הם חודרים לכל מקום זמין, ומפרישים חומר דביק. כאשר הם מתייבשים ומתכווצים, הם מושכים את הענפים אל פני השטח. הדבק מורכב מננו חלקיקים כדוריים בקוטר 80-50 ננומטר, שזוהה כחלבון הקרוי ארבינוגלקטן ((Arbinoglacten או .AGP חלבון זה מורכב מפוליסכרידים פקטיים. בתרכובת, נמצאים גם יוני סידן שגורמים לקשר בין קבוצות קרבוקסיל וגורמים לכך שהדבק מתקשה. בצורה זו נשארים ענפים מעוצים דבוקים אל המסד ומשאירים חותם של "רשת מסועפת" של גבעולים שקשה לנתקם.
גבעולים צעירים בשלב היובינילי של הצמח (בטרם התפתחו עליהם פרחים), הם גמישים צבעם ירוק חום, נושאים עלים פשוטים (באורך 6-3 ס"מ) בעלי פטוטרת (כ-2 ס"מ) מסורגים על הגבעול. לעלה 5-3 אונות משולשות ועורקים המסודרים כעין כף היד. הענפים הבוגרים (נמצאים בגובה, עליהם יתפתחו פרחים) הם לרוב שמוטים ולא אחוזים, ולהם עלים בצורה שונה: פשוטים דמויי ביצה (6-5 ס"מ), חסרי אונות ועורקיהם מנוצים.
הפרחים דו מיניים קטנים (5-3 מ"מ) ערוכים בסוכך, נישאים על עוקצים בעלי שערות כוכביות. צבע הפרח ירוק צהוב, הגביע מעורה בשחלה. אונות הכותרת 10-5 נושרות. מספר האבקנים כמספר עלי הכותרת. השחלה תחתית צורתה כקונוס שממרכזו עולה עמוד עלי ירוק ויציב בראשו צלקת קטנה מעוגלת. השחלה בת מספר מגורות. בכל מגורה מתפתח זרע אחד. הצמח פורח מאוקטובר עד פברואר. הפרחים עשירים מאוד בצוף ומואבקים ע"י חרקים. בסתיו בעת תחילת פריחת הקיסוס, הצוף מהווה מקור מזון חשוב בעיקר לדבורים, בגלל מיעוט צמחים פורחים.
פרי הצמח הוא דמוי ענבה בן 5 מגורות, קוטרו 5–8 מ"מ. צורתו ככדור המוגן ברובו בגביע המאוחה. ראש הפרי חופשי, דמוי כיפה ובמרכזה העלי. הפרי באביב משנה גוונו בעת ההבשלה מירוק לשחור סגול. הוא נאכל ע"י ציפורים אוכלי פרות, והם אלה המפיצים את זרעיו. הזרעים מהווים באירופה מזון חשוב לציפורים, אך הפירות ידועים כרעילים לאדם וליונקים אחרים. הצמח מתרבה בקלות מזרעים וקל ביותר להרבות אותו וגטטיבית ע"י יחורים.
קיסוס החורש הוא צמח חזק ולא מפונק. הוא גדל בארץ בחורש בגליל כשהוא מטפס על עצים ועל סלעים ומעדיף מקומות לחים ומוצלים. הוא גדל במקומות גבוהים עם טמפרטורה נמוכה בחורף והוא עמיד גם בטמפרטורה גבוהה בקיץ. בארץ הוא שורד במקומות גידולו כחצי שנה ללא משקעים. אינו בררני בקרקע, גדל על טרה רוסה ורנדזינה ומעדיף קרקע עם pH 6.5 שהוא קרוב לנטראלי.
נפוץ באירופה: באירלנד בדרום סקנדינביה, גרמניה ומדינות סמוכות, פורטוגל, מזרח אוקראינה, איראן, צפון טורקיה ויוון, והובא לארה"ב ע"י האדם. ישראל היא הגבול תפוצתו הדרומי.
קיסוס החורש הוא צמח תועלת פופולרי ביותר: הוא אוקלם ופותחו ממנו כמה מינים כולל מין מגוון, המשמש בגן כצמח-נוי מטפס. כמו כן הוא מכסה משטחים על פני הקרקע ומונע עשבייה. הוא מכסה קירות ומהווה מבודד טמפרטורה, ובעיקר משנה מבנים "לירוקים". הוא מגודל ונמכר גם כצמח נוי בעציץ.
בעת הפריחה הוא מבוקר ע"י חרקים הניזונים מהצוף וע"י ציפורים שניזונות מפריו. יחד עם יתרונותיו צריך להיזהר בו: הוא מסוגל לגרום נזק למבנים ולהסתיר תקלות שאינן נראות, משמש מקום מסתור למזיקים לא רצויים, לדוגמה עכברושים. וביערות באירופה (לדוגמה בגרמניה) הוא גורם נזק לעצים בכך שהוא מטפס עד לחופת העץ וגורם לקריסתו. היערנים שם נוטים להשמיד ענפי קיסוס הצמודים לגזעים ולענפי העצים ביער. בכמה מדינות בארה"ב בחוף המזרחי, ובאזור האוקיינוס השקט הצמח מוגדר כפולש. הוא חדר ליערות ולשטחים פתוחים, ובהיותו צמח אגרסיבי, הוא מדכא את הצמחייה המקומית, בכך שהוא יוצר עומדים צפופים מטפסים או שרועים על הקרקע. התפשטותו המהירה והסבך שהוא יוצר משנים את אופי ביתי הגידול: את הצמחים ובעלי החיים שחיים שם.
קיסוס החורש מוכר כצמח מרפא אנטי בקטריאלי, אנטי ויראלי, אנטי פטרייתי, מכייח, משכך כאב. מיצוי העלים הראה שהם מכילים ספונין (alpha-hederin, beta-hederin). ספונינים זו קבוצה של גליקוזידים היוצרים קצף "דמויי סבון" במגע עם מים. רובם רעילים משום שהם גורמים בריכוז גבוה, ל"המוליזה" (התפוצצות כדוריות הדם האדומות). בנוסף מכילים העלים hederacoside B & C. ואת האלקלואיד emetine . בבריטניה (ע"פ ASPCA), קיסוס נחשב לאחד הצמחים הרעילים בעיקר לכלבים חתולים וסוסים. תרופה המורכבת מתמצית עלי הצמח, משמשת כנגד שיעול וברונכיטיס, שגרון וגאוט ונלקחת בשתייה. שימוש לא מבוקר, עלול לגרום לתגובות שליליות. בשנת 1597 המליץ מרפא הבריטי (ג'ון ג'רארד) לסובלים מבעיות של כאב עיניים, לשטוף אותן בתמצית מעלי הצמח. נמצא שהעלים עלולים לגרום לדלקת עור ולאלרגיה מפני שהם מכילים גם פלקרינול.

ספרות
ויזל, י, פולק, ג., כהן, י., 1978: אקולוגיה של הצומח בארץ ישראל. דפוס יד החמישה כפר חב"ד.
מכון דוודסון- הזרוע החינוכית של מכון ויצמן www.davidson.weizmann.ac.il
פאהן, א., הלר, ד., אבישי, מ., 2002: מגדיר לצמחי תרבות בישראל. הוצאת הקיבוץ המאוחד. עמ. 318
פארן, מ., על עלים. www.al-alim.co.il
פינברון-דותן, נ. דנין, א., 1991: המגדיר לצמחי-בר בארץ-ישראל. כנה. ירושלים.

Animal Poison Control Center:   www.aspca.org
Zohary, M., 1966: Flora Palaestina. The Israel Academy of Sciences and Humanities Jerusalem.  (3) pp. 378-377 
Lenaghan, S. C., Burris, N. J., Chourey, K.,  Huang, Y.,  Xia, L., Lady, B., Sharma, R., Pan,  C., LeJeune, Z., 2013: Analysis of nanoparticles from English ivy (Hedera helix L). Published:06 October 2013https://doi.org/10.1098/rsif.2013.0392 The Journal of the Royal Society
Ofmann, D., Hecker, M., Volp, A., 2003: Efficacy of dry extract of ivy leaves in children with bronchial asthma--a review of randomized controlled trials. Phytomedicine. 10(2-3):213-220
Missouri Botanical Garden:    http// www.missouribotanicalgarden.org
www.woodlandtrust.org.uk The Woodland Trust:   

כתבה ערגה אלוני



תמונות נוספות:

הצמח במקורות

היוונים הקדישו את הקיסוס לדיוניסוס, אל היין, והאמינו שהוא מונע הרעלה מיין. עלי קיסוס נקלעו כזר למשוררים (כמו עלי ער). קיסוס נחשב סמל לנאמנות וניתן לזוג שנישא. יש נוצרים המקשטים בתים וכנסיות בקיסוס לחג המולד, אחרים פוסלים מנהג זה כמנהג אלילי. עלה קיסוס שימש סמל למשפחות אצולה בדרום אירופה. יש שייחסו לו גם סגולות רפואיות והשתמשו בו לעצירת מגיפות.
כתב מייק לבנה

מידע גנני
צריכת מים לאחר התבססותו נדרשת לו תוספת השקיה של 200 ליטר למ"ר או 200 קוב לדונם בשנה באזורים שבהם יש לפחות 250 מ"מ גשם בשנה.
אזורים                               שפלה, חוף, הר,
צורת חיים                         מטפס
קצב צמיחה                      איטי
גובה (מ')                         2.00
קוטר (מ')                         4.00
איברים דקורטיביים         עלים
שימוש מומלץ                 צמח מטפס, צמח כיסוי
עמידות לתנאי קרקע קשים גבוהה
תנאי הארה
                     שמש עד הצללה
מידע גנני נוסף              קיימים זנים תרבותיים רבים
כתבו יואב גרטמן ואביגיל הלר, מתוך חוברת בהוצאת שה"מ, משרד החקלאות

 

israelbiz- בניית אתרים