ינבוט אפיניס הוא עץ נשיר חורף שצמרתו רחבה שחלקה מורכב מענפים שמוטים מטה שלעיתים אף מגיעים עד הקרקע. העץ יכול להגיע לגובה 12 מ' ול-0.6 מ' קוטר גזע בגובה החזה.
העצה של ינבוט אפיניס קשה וכבדה, משקלה הסגולי הוא 1.02 טון למ"ק. צבע העצה משתנה בין צהוב-חום לחום כהה והוא הולך ומתכהה עם הגיל. העצה הפעילה צרה וצבעה צהוב בהיר. העצה נוחה לעיבוד ונעשה בה שימוש רב ליצירת רצפות, רהיטים, עמודים ואף עץ להסקה. יש להדגיש שבעיבוד עצת הינבוט מגע עם העור עלולה לגרום לפגעים ולתופעות אלרגניות.
הסות (קליפה) עבה, אינה מתקלפת ומצטברת בשכבות על פני הגזע. צבע הסות אפור חום.
בבסיס העלים זוג קוצים באורך של כ-2 ס"מ. העלים מנוצים פעמים ובהם 3-2 זוגות עלעלים מנוצים באורך 5-4 ס"מ שיוצאים מציר העלה הקצר. העלעלים המנוצים עצמם מורכבים מ-30-15 זוגות עלעלי משנה שאורכם 6-3 מ"מ ורוחבם 2-0.8 מ"מ. צבע העלים אפור-ירוק.
הפרחים קטנים מאד ונישאים סביב ציר תפרחת שאורכו גדול מן העלים. צבע הפרחים לבן-צהבהב. גביע הפרח אחוד ומשונן ועלי הכותרת נפרדים והם שעירים בחלקם הפנימי. בכל פרח 10 אבקנים. השחלה עילית וצורתה חוטית. הפריחה בישראל באביב והפירות מבשילים במהלך הקיץ.
הפירות הם תרמילים צהובים ובשרניים המחויצים עמוקות בין הזרעים והם מסתיימים בעוקץ ארוך ומחודד. אורכם של התרמילים 25-7 ס"מ. הפירות, שציפתם מכילה סוכרים, משמשים למאכל בהמות, חיות בר ואף במקומות מסוימים למאכל אנשים.
ינבוט אפיניס גדל בטבע ביבשת דרום אמריקה באזור המשתרע בין צפון מזרח ארגנטינה, אורוגואי, דרום בוליביה דרום מערב ברזיל ופרגוואי. העץ גדל על אדמות אבניות, בשטחי מרעה שטוחים וביערות שבגדות נחלים ומתפתח היטב באזורים חמים ומוצפים זמנית ובכמויות משקעים שנתיות של 1,200-600 מ"מ בממוצע. עם זאת ינבוט זה עמיד ליובש כשאר בני סוגו.
מקור השם המדעי Prosopis בשפה היוונית בה הוא צירוף של שתי מילים שמשמעותן אל מול השפע: pros במובן מול או קדימה, ו- Opis שלקוחה מהמיתולוגיה היוונית בה היא אשתו של סטורן ואלת החקלאות העושר והשפע.
השם האנגלי של הסוג mesquite פרושו סות כהה (ככל הנראה בהשפעת הפרשת הגומי) בשפה של הילידים האינדיאנים במקסיקו. בדרום אמריקה מכונה הסוג algarrobo בשל הדימוי של תרמילי הפרי המתוקים והאכילים לאלו של חרוב.
השם של המין affinis ניתן לתרגמו כגבולי, ויתכן ששם זה ניתן בשל קשיי הגדרה בעת שנקבע מין ינבוט זה.
הסוג ינבוט כולל 45 מיני עצים או שיחים קוצניים באזורים הטרופיים והסובטרופיים ביבשות דרום אמריקה וצפון אמריקה, אפריקה, מערב אסיה ודרומה. ארגנטינה היא מרכז התפוצה וההתמיינות של הסוג ונמצא בה 60% מהמינים הידועים בסוג וביניהם 13 מינים אנדמיים למדינה זו. הסוג מאופיין בשורשים עמוקים מאד, בעלים מנוצים פעמיים המורכבים ממספר קטן של עלעלים מנוצים שבכל אחד מהם זוגות רבים של עלעלי משנה. בתפרחות בצבע לבן עד צהוב שצורתן שיבולת המכילה פרחים רבים להם עלי גביע מאוחים, בתרמילים שאינם נפתחים באופן טבעי וכן בכך שמינים רבים בסוג ענפיהם הדקים יוצרים צורת זיגזג בין הקוצים שבבסיסי העלים. הסוג שהופץ בנטיעות בעולם נחשב כסוג פולשני שהשתלט על שטחים נרחבים באוסטרליה, באפריקה ובארה"ב. בישראל גדל בר רק מין אחד מהסוג: ינבוט השדה שמקורו במלחות המדבר אך הוא נחשב לצמח רע בשדות מעובדים ובשטחי מרעה בקרקעות כבדות בעמקים ובמישור החוף.
ינבוט אפיניס אינו מין שהופץ רבות לייעור בעולם בשונה ממינים אחרים מסוג זה. נטייתו של הסוג ליצור בני כלאיים הביאה למצב שקשה מאד להגדיר מינים בסוג זה – דבר המקשה בישראל על פעולות לביצוע ייעור מוסדר שבסיסו איסוף זרעים מעצי אם מוצלחים. בישראל נעשו בשנות ה-80-70 של המאה הקודמת נטיעות לאקלום מין זה מזרעים שנלקחו מהעצים הגדלים בארבורטום אילנות. העץ נשתל באזורי ספר מדבר בחלקות בהן נשתלו עצים שמוצאם באזורים שחונים וכן מינים מדבריים של ינבוט שגדלים בטבע באזורים סמי ארידיים (ינבוט אפיניס אינו אופייני לאזורים צחיחים), ואכן העץ לא הצליח כמו מיני ינבוט אחרים כמו ינבוט לבן, ינבוט פלידה וינבוט צ'יליאני.
כתב צבי אבני