אבובית החרטומים היא צמח המדיף ריח נענה משובח. זהו בן-שיח שרוע ומתפשט של מרומי החרמון, גובהו 5 ס"מ וקוטרו עד 50 ס"מ. הוא ירוק כל השנה, פרט לתקופת היותו מכוסה בשלג, שאז הוא שרוי בתרדמה. גדל במדרונות סלעיים ואבניים, גירניים ובעיקר דולומיטיים, בשטח חשוף ומואר ובקרקע מנוקזת היטב.
העלה קטן, דמוי ביצה רחבה עד משולש, רוחבו 5 מ"מ ואורכו 7 מ"מ, נישא על עוקץ קצר. הוא רך למגע, שעיר, אפרפר, מנוקד בבלוטות-ריח. בצידו האחורי ניכר ציור של עורקים בולטים. העלים נגדיים כבכל בני משפחתו. הגבעולים עגולים (לא מרובעים בחתך כברוב בני משפחתו), והם מתעצים במהרה. הבלוטות על העלים מפזרות ריח נענה משובח ביותר, מזכיר זוטה לבנה. הצמח נפלא לחליטת משקה או כתוספת לתה. לא ידוע על שימושים ברפואה העממית, אולי בגלל נדירותו. אפשר לגדלו בגינה בטיפוח מתאים גם בשאר אזורי הארץ, אבל יש לזכור כי זה צמח מוגן ונדיר, ואין לקטפו (כל שכן לעקרו לשם שתילה) ללא אישור בכתב מרשות הטבע והגנים.
אַבּוּבִית הַחַרְטֻמִּים פורחת מאוחר, ביולי-אוגוסט. הפרח דו-שפתני. צינורו ארוך, צבעו לבן עד לילך-סגול בהיר, ועל רקע זה מצויירים כתמים סגולים המצטרפים לטבעת בלוע הכותרת. אבקנים 4, לפעמים 2 מהם מנוונים. הפרחים ערוכים בקרקפות שופעות, כ-20 פרחים בקרקפת, עד כי כל הצמח נראה בפריחתו לבן-סגול, כמעט ללא ירוק.
שם הסוג אבובית מבטא את הצינור (האבוב) הארוך של הפרח. לא ברור מקורו של שם המין "החרטומים".
אבובית החרטומים גדלה בארץ רק במרומי החרמון, מרום 1900 מ' ומעלה. שם היא נפוצה למדי באתרים מסויימים, לא על פני כל השטח. בעולם נפוץ המין בהרים גבוהים ברחבי מערב אסיה ומרכזה. אין הוא גדל בשום מקום מדרום לחרמון או ממערב לירדן.

כתב מייק לבנה