פיקוס השיקמה

הדפסה
  Ficus sycomorus שם מדעי
  False Sycomore Fig Common name
ג'וּמֵייז שם ערבי
  جميز أللّغة آلعربيّة
תותיים
Moraceae
משפחה
חסר עלי כותרת מס' עלי כותרת
פשוט צורת העלה
תמים שפת העלה
קרקעות קלות בית גידול
עגול צורת הגבעול
עץ צורת חיים
צמח מוגן אלרגני

פיקוס השיקמה
צילום: © שמואל זילכה  
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

מידע נוסף

השיקמה היא עץ עָנֵף ועגול-צמרת ממוצא טרופי, אחד העצים הבולטים בדרום שפלת החוף. גדל בארץ בעיקר במקומות עם מי-תהום גבוהים. עצים מסויימים גדולים ומרשימים מוכרים היטב בציבור ונזכרים רבות בספרות של טבע, ידיעת-הארץ ותולדות ההתיישבות.
המין הוא בן-סוגה של התאנה. מקורו במזרח אפריקה, ושם נמצא המאביק הטבעי שלו, ובעזרתו עושה שם העץ זרעים ומתרבה באורח סדיר. היחסים בין הפגה למאביק הם הדדיים, מורכבים ביותר, אובליגטוריים (כל אחד מהצדדים זקוק בהכרח לצד האחר). בארץ חסר המאביק שלו, והעץ אינו עושה זרעים כלל, מתרבה רק מיחורים. נראה שכל שקמה ושקמה בארץ ניטעה בידי אדם בתור יחור.
השקמה הובאה לראשונה ארצה בידי אדם כבר בשחר התקופה ההיסטורית, לפני 6,500 שנה, ואולי אף כבר לפני 10,000 שנה. העץ ניטע בארץ כנראה בעיקר לשם צילו, גם לשם פריו. הפרי שופע, אכיל, לא נחשב למשובח. השתמשו בעץ גם לבניה (בעיקר גגות) ולהסקה. במצרים הקדומה השתמשו בעץ גם לארונות-קבורה. בארץ נמצאו דלתות של בית-כנסת קדום מעץ שקמה. כעשירית מכל חלקי העץ שנמצאו במצדה מן התקופה הרומית הם מעץ שקמה.
העץ מאריך ימים, אך אין לדעת את גילו, כי אינו יוצר טבעות שנתיות סדירות. אין לעץ בארץ מקצב-פעילות ברור, ויש לו למשל מחזורים אחדים של פריחה באותה שנה.
במולדתו החמה הוא ירוק-עד. בארץ הוא לפעמים נשיר ולפעמים לא, בהתאם לאקלים במקום המסויים שגדל בו עץ זה או אחר. במקומות קרים ממש (הרים) אינו גדל כלל, כפי שציינו כבר חז"ל. נזכר רבות במקורות ישראל במקרא ובספרות חז"ל, ר' פרק "השקמה במקורות".
הגזע מתעבה מהר, יוצר גזע יחיד, ציורי ומסוקס ומרשים במיוחד. בגובה מסויים מסתעף העץ ויוצר צמרת עגולה כפטריה. כלפי מטה מתרחב הגזע לקראת מערכת השורשים, וזאת עוד מעל לפני הקרקע.
העלה נוקשה, תמים, דמוי ביצה, מחודד בקצה, בסיסו לבוב מעט. העלה ריחני, שעיר במקצת, מבריק בצידו התחתון. מפריש מיץ חלבי בהיפצעו.
פורח בקיץ, וכאמור במועדים שונים. התפרחת היא פגה אופיינית לסוג הענק פיקוס (השוה תאנה): הפרחים יושבים על מצעית קעורה ככדור חלול, שהפרחים יושבים בצידו הפנימי. כל פרחיה של הפגה הם ממין אחד, היינו יש פגה זכר ופגה נקבה. הפגה נקראת במקורותינו גם בשם גמזיה.
הפגות מקובצות באשכולות על הגזע ועל ענפים זקנים, כמקובל בהרבה עצים טרופיים, ובשונה מרוב העצים האחרים בארץ.
כאמור אין הפרחים מופרים בארץ, ואין העץ עושה זרעים, אך בשלב מסויים אפשר לאכול את הפגה. העץ שופע פגות, מספק מזון ברוחב-יד, ו"מלכלך" את סביבותיו.
בשפלת החוף מתפתחים על העצים פירות הנוצרים משחלה בלתי מופרה (פַּרְתֶנוֹקַפְיִִּּים), חסרי זרעים, מטיפוסים שונים. פגות רבות מתפתחות מעצמן בשלב שני לפירות עסיסיים אכילים, אחרות אפשר "לעודד" להפוך לאכילות על ידי ניקוב הפגה ("בליסה"). בסוף הקיץ ובתחילת הסתיו מתפתחים על העצים, במיוחד בעמקים הפנימיים, פירות פרתנוקרפיים גדולים יותר, ובהן צרעות טפיליות הפוסלות את הפגות למאכל אדם.
כעץ הגדל בשפלת החוף, הנתונה לפיתוח מואץ; כעץ שליט בנוף; וכעץ שאינו מתחדש מעצמו – נתונים פרטיו לסכנת הכחדה, ומאבקים ציבוריים רבים נערכו למניעת כריתתם של עצי שקמה מסויימים.
הסוג פיקוס הוא סוג גדול. מונים בו 1,000 מינים, ביניהם גם התאנה, ומינים רבים של עצי נוי ענקיים.

כתב מייק לבנה

העץ, כעצים אחרים ממוצא טרופי איננו עושה טבעות שנתיות ואין אפשרות לכן לקבוע במדויק את גילם של עצים עתיקים ממין זה. יש הערכות שונות על גילם של העצים המצויים כיום בארץ. אחד הפרטים המפורסמים נמצא בגינה ציבורית קטנה ברחוב מינץ בנתניה, ליד המצודה העתיקה שבמקום. העץ העצום מוצג בתמונה משנת 2008. פרט זה מצויר בספרו של החוקר ווילסון שביקר בארץ במחצית השניה של המאה ה-19. כבר באותו ציור נראה העץ גדול ועתיק מאוד. ווילסון מספר שפגש סוחרי אבטיחים מהאזור נחים בצילו של אותו עץ.
על ההאבקה המיוחדת של עץ זה ניתן לקרוא במאמר:
דן איזיקוביץ האבקה ויצירת זרעים בשקמה. טבע וארץ כרך11 225-230 1969


תמונות נוספות:

הצמח במקורות

דוד המלך מינה מפקח על הזיתים והשקמים אשר בשפלה (דה"א כז כח), עדות לחשיבותה הכלכלית של השקמה. על עושרו של שלמה המלך נאמר כי הִרְבָּה להשתמש בארזים "כשקמים אשר בשפלה לרוב" (מל"א, י, כז). העימות בין השקמה הזולה לארז היקר מופיע גם אצל ישעיהו "שקמים גדעו וארזים נחליף" (ישעיהו ט, ט). עמוס הנביא הצטנע כי מקצועו הוא בולס שקמים (עמוס ז, יד). מפרשים כי בליסת השקמים היא פעולת פציעה של הפגה, למען תבשיל מהר יותר. במשנה קראו לפעולת הבליסה גם בשם סטף (דמאי פ"א, מ"א).
בכתבי חז"ל מונים כ-20 אזכורים של השקמה. מקורות רבים עוסקים בתפוצת השקמים, כגון: "סימן לשפלה שקמין (תוספתא שביעית פ"ז, ו', 71); "כל שאינו מגדל שקמין גליל עליון... כל שהוא מגדל שקמין גליל תחתון" (שביעית פ"ט, מ"ב); "סימן לשפלה – שקמים" (פסח' נג. ור' גם ירוש' בר' פ"ט). נזכר שימוש בקורות שקמה (בבא מציעא, פ"ט, מ"ט; ור' גם משנה שביעית פ"ד, מ"ה). ישוב בשם שקמונה נזכר במשנה (דמאי פ"א מ"א), וכן ישוב בשם גמזו, אולי על שם הגמזיום, (פירות השקמה).
גם בעולם היווני–רומי מדובר רבות בשקמה בכתבי תיאופרסטוס, פליניוס, סטרבו, דיוסקורידס, בעיקר לגבי מצרים.
כתב מייק לבנה

קישורים


 

israelbiz- בניית אתרים