הרדוף הנחלים

הדפסה
  Nerium oleander שם מדעי
  Oleander Common name
דִפלֶה, ורד אלחמר שם ערבי
הרדופיים
Apocynaceae
משפחה
פשוט צורת העלה
תמים שפת העלה
נחלים וביצות בית גידול
עגול צורת הגבעול
שיח ובן-שיח צורת חיים
אירופה, אסיה, אפריקה, אגן הים התיכון מוצא
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
עונת הפריחה
רעיל

הרדוף  הנחלים
צילום: © שרה גולד  
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

מידע נוסף

הרדוף הנחלים הוא שיח ירוק-עד שכיח ושולט בגדות נחלים. הוא מסתעף לענפים זקופים, גובהו השכיח 1.5 מ', עשוי להגיע אף עד 4 מ'. הענפים גמישים. העלים נגדיים או ערוכים בדורים בני 3 או 4. העלה קירח, צורתו אזמלית, הוא נישא על פטוטרת קצרה, אורכו 15 ס"מ, שפתו תמימה ומגעו גלדני. עורקיו המשניים ניצבים לעורק הראשי בזוית כמעט ישרה, מקבילים זה לזה, צפופים.
כל חלקי הצמח מפרישים בהיפצעם שרף חלבי רעיל מאוד. משתמשים באבקה העשויה מענפים מיובשים של הרדוף להרעלת מזיקים. אולי בגלל רעילותו פסול ההרדוף מלשמש כסכך לסוכה (סוכה לב, עב). זחלי פרפר בשם רפרף ההרדוף נזונים מעלי ההרדוף ואינם נזוקים. השם הרדוף נזכר כבר בתלמוד, ליד שמות אחרים לאותו צמח כגון ורדינא, ורדינון. נחלים אחדים בארץ נקראים בערבית בשם ואדי דיפלא או ואדי דופיילה, על סמך שמו הערבי של ההרדוף.
הרדוף הנחלים פורח בקיץ, ממאי עד אוגוסט, כמו רבים מצמחי גדות-הנחלים, שאינם סובלים מחוסר מים בעונה החמה. שורשיו עשויים להעמיק בקרקעית נחלים המתייבשים בקיץ, ולכן אינו סובל מיובש ואף משגשג ופורח בקיץ גם בנחלי אכזב הרריים השומרים על לחות בעומק קרקעיתם.
הפרח ורוד, גדול (4 ס"מ). הפריחה שופעת, צובעת רצועות-נוף שלמות לאורך נחלים, והפרחים שנשרו נותרים רעננים זמן רב ופורשים מרבדים ורודים צפופים מתחת לרצועות הנוף האלה. הפרח שזור סביב עצמו בעודו בניצן, כמו בכל המשפחה והמשפחות הקרובות לה, סדרת הזיתאים. הגביע ירוק, הכותרת מסמרית, צינורה ארוך, אונותיה פרושות לרווחה. לוע צינור הכותרת מוכתר בעטרה מצוייצת, הדומה לעלי הכותרת במרקמה ובצבעה. האבקנים מעורים באמצע צינור הכותרת. המאבקים דמויי חץ בבסיסם, מחודדים בראשם לכדי זיף שעיר מנוצה ושזור.
הפרי יבש, סרגלי, אורכו 15 ס"מ. הוא ירוק עם שמץ גוון סגול, בהתייבשו הוא הופך חום ומשתזר, נפתח בסדק לאורכו, ומפיץ זרעים מצוידים בציצית חומה בהירה המתאימה להפצה ברוח. נראה שההפצה יעילה מאוד, כמו בהרבה צמחי-גדות-מים. כי בית-הגידול של גדות-מים הוא בלתי יציב לאורך השנים, והתואי של נחלים רבים ושאר מקוי מים מתייבש או להיפך – נוצרים תוואים חדשים לנחל מדי כמה עשרות שנים.
הרדוף הנחלים גדל בכל חלקי הארץ בגדות נחלי איתן ולאורך ערוצי נחלי אכזב שקרקעיתם אבנית, וחברת-הצמחים של גדות-נחלים נקראת על שמו. הוא מגיע לשיאים של צפיפות וגובה בנחל בצת בגליל, שם נראים שיחי הרדוף כמו עצים של ממש עם גזע; ובנחל זויתן בגולן, ששיחי ההרדוף יוצרים בו מעין חורש סבוך וצפוף. חידה היא מדוע הוא כה שולט ומפותח בנחל בצת, בעוד שבנחל כזיב הסמוך הוא נדיר, ושולט שם שיח-אברהם (הנדיר בנחל בצת).
ההרדוף על זניו התרבותיים השונים מקובל מאוד בגננות בכל העולם, למרות רעילותו, העשויה לסכן פעוטות הטועמים כל דבר. במיוחד הוא מקובל כצמח-שדרות בישובים וכמחיצה לאורך כבישים בין-עירוניים. בארצות שונות בעולם ובתקופות שונות מתועדים שימושים שונים בהרדוף, אם כתרופות לאדם (לב, מחלת הנפילה, כאבים) ואם להרחקת מזיקים. בארץ דווח, למרות הסכנה החמורה למשתמש, על שימוש בהרדוף נגד כלבת, פגעי-עור, שברים בעצמות, שטפי-דם בבטן, צהבת, ולעידוד הופעת וסת. יודגש כי אין בדברים אלה כדי להמליץ על שימוש כלשהו בצמח מסוכן זה.
המין גדל בר בארץ בגדות נחלים ובהרים מהגולן ועד צפון הנגב. מוצאו בארצות הים התיכון ומזרחה עד להימליה.
בסוג 5 מינים, בארץ 1. במשפחה 300 סוגים ו-1,500 מינים.
כתב מייק לבנה

מידע נוסף שנשלח ע"י יעל בר
ההרדוף הוא צמח מופלא . יש עליו מגוון עצום של חרקים זעירים שחלקם גילו תלמידי, מארג מזון שלם כמעט מיקרוסקופי אורגניזם שהוא בית גידול עשיר ביותר.
עכבשים – סטביש ,גבנן ועוד. כנימות, פנדורים, זחלים של זבוב רחפנית הפסים, צרעות טפיליות זעירות, מושית קטנה, נמלים כנראה נמלה בנאית, זבובים – בוהקן ירוק וזבוב השחמט, ומזדמנים – צרעה מזרחית, דבורה הליקטית השולים, דבורת העץ זחלים מקסימים של רפרף ההרדוף (בוגרים ראיתי רק פעם אחת לפני שנים רבות) ואפילו חגב נהדר ענק בשם גובי מצרי
רק המאביק שלו עלום שם!



תמונות נוספות:

הצמח במקורות

ההרדוף עלה לדיון שהיה בין אביי ורבא בנושא הצמחים הראויים לשמש כארבעת המינים, וכמובן נפסל.(בבלי,סוכה ל"ב ע"א)
הגולש חיים אבי-עד מפרט את הסוגייה:
הדיון במקור המצוטט בבבלי סוכה ל"ב ע"א עוסק בצמחים שהיו לכאורה ראויים ל"כפת תמרים" האמורה בתורה. הציטוט הנכון נמצא בעמוד ב' של אותו דף! שם עוסקת הסוגייה בצמחים שהיו ראויים לכאורה לשמש כ"ענף עץ עבות" (שלשמו נבחר ההדס!) והגמרא שואלת: ואימא הירדוף! - אמר אביי: (משלי ג) דרכיה דרכי נעם וליכא. רבא אמר מהכא: (זכריה ח) האמת והשלום אהבו. השאלה מדוע לא יהיה ההרדוף מתאים להיות "עץ עבות" מתבססת על היות עלי ההרדוף "משולשים" ! כלומר שלשה עלים בדור! ועל דברי רבא אומר רש"י: וזה אינו לא אמת ולא שלום שהוא עשוי לסם המות!!!
רשי מפרש שם:"מאחר והצמח עשוי לסם המוות".

הגבעול והעלים מכילים נוזל שקוף, המכיל את גליקוזיד הלב "אולאנדרין" המסוכן ורעיל.
נודעו מקרים של הרעלות לאחר שימוש בענף הצמח כשיפוד למנגל. אפילו דבש העשוי מצוף הצמח מסוכן.

ערביי הארץ והמזרח התיכון משתמשים בתכונות הרעילות שלו להרחקת חרקים ומזיקים.(ממאמרו של אמוץ דפני בקישורים כאן)

על אף רעילותו משמש הצמח לנוי בגינות פרטיות וציבוריות רבות .

והוסיף לנו פרופסור אמוץ דפני את המידע הנ"ל
כתב אודותיו ר' נתן מרומי (המאה ה- 11 לספירה): "הרדפני... אילן הגדל על שפת הנהר, ועושה פרחים דומין לשושנים, והן מרין ביותר, סם מות של בהמה".. פסוק זה מתמצת את שלושת תווי דמותו העיקריים של ההרדוף: פרחים יפים הדומים לשושנה (=ורד), טעמו המר והיותו צמח רעל חריף במיוחד הגדל ליד נחלים.

בן סירא מזכיר "שתילי ורדים ביריחו" (כ"ד:ט"ז) ויש הסבורים שהמדובר בהרדוף השוכן לאורך נחלים. פירושו זה מקבל חיזוק בפתגם הערבי המעיד על הדמיון בין שני מיני הצמחים "הוא הבטיח ורד ונתן לנו הרדוף". הפירוש ברור, הורד סמל הנעימות והאהבה וההרדוף מר ממות. משתמשים בפתגם למשל כאשר הבטיחו לנו כלה נאה וחסודה ונתנו לנו במקומה את אחותה המכוערת והנבערת. לתיאור ימים קשים ייאמר, בערבית "הימים כמו הרדוף" . כאשר רוצים לתאר מצב רוח עכור במיוחד אומרים "לעי מר כמו הרדוף". ההרדוף צמח ירוק עד ובתור שכזה נהוג בהודו להביא זרי הרדוף ללוויות וכך היה גם ברומא העתיקה. ביוון ובטורקיה (ולעתים נדירות גם בארץ) נהוג לטעת הרדופים בבתי הקברות.

קישורים