דוביאליס קוצני הוא עץ קטן או שיח ירוק-עד שפירותיו העסיסיים אכילים. בעבר היה מוכר בשם Aberia caffra.
העץ יכול להגיע בתנאים טובים לגובה 9 מ' והוא מסועף מאד. העלים מסורגים וצומחים מחיק קוצים חדים שאורכם 3 – 6 ס"מ. הם נושרים לאחר שנה אחת אבל זאת לאחר התפתחות עלים חדשים, כך שהעץ נראה ירוק עד. בניצנים הבוגרים צומח בחיק הקוץ ענפון מקוצר, אשר נושא עלים או פרחים. גיזום העץ מעודד את התפתחות הקוצים. העלים דמויי ביצה הפוכה, החלק הקרוב לפטוטרת צר מהחלק הרחוק. בקצה העלה יש לפעמים שנץ. הפטוטרת קצרה, אורך העלים 3 – 6 ס"מ והם גילדניים מבריקים.
הפרחים חד-מיניים אך עצים הם דו-ביתיים באופן לא מוחלט. הפרחים קטנים ולא בולטים. אין להם עלי כותרת כלל אלא רק כ-6 עלי גביע ירקרקים הנושאים שערות בלוטיות. הפרחים הזכריים גדלים בצברים ולהם כ-12 אבקנים. הפרחים הנקביים גדלים יחידים או בקבוצות של עד 3 יחד ולהם עמוד עלי אחד או אחדים ולפעמים גם אבקנים. הפריחה מושכת דבורי דבש ודבורים אחרות.
הפרי כדורי או מעט פחוס, עסיסי מאד וריחני מאד, קוטרו 3 – 4 ס"מ. צבעו אחיד, צהוב או כתום, ובמרכזו כמה חרצנים פחוסים. לעתים שפע הפירות גורם לכיפוף הענפים. הפרי מתוק אבל חמוץ מאד. הוא טוב למאכל ומכינים ממנו גם לפתן, ריבה וכבושים. ציפת הפרי הבשל מכילה מעל 10% סוכר, ויטמין C בכמות כפולה מאשר תפוזים, וכן פוליפנולים המשמשים כאנטיאוקסידנט.
מוצא העץ בדרום אפריקה, מאזור נהר Kei וצפונה, והוא נשתל במקומות שונים בעולם, בפרט באקלים סוב-טרופי, כמשוכה קוצנית בלתי עבירה. הוא בולט ביופיו כשהוא מכוסה פירות, אם כי לצורך כך דרושים עצי נקבה ועצי זכר. הוא עמיד ליובש, לרסס מלח, לקרקעות דלות ולכפור. בתחילת המאה העשרים נהגו לשתול אותו גם בפרדסים בארץ, יחד עם שיטת המשוכות, אבל לאחר שהתברר שהפירות משמשים מצע מזון לזבוב הים התיכון, נעקרו כולם.
בשנים האחרונות נבחנים זני מיכלוא בין מינים שונים בסוג, לקבלת פרי פחות חמוץ וחסר זרעים ולעץ חסר קוצים.
הסוג Dovyalis שויך תחילה לסוג Aberia, והוא קיבל מעמד עצמאי ע"י אוטו ורבורג, הבוטנאי הגרמני הידוע שהיה נשיא ההסתדרות הציונית (1911) וממקימי מרכז וולקני (1922) והמחלקה ללימודי הטבע באוניברסיטה העברית. שם הסוג מבוסס על היוונית ומתייחס לקוצים הארוכים והישרים. שם המין מתייחס לאזור הגיאוגרפי במזרחה של דרום אפריקה.
הסוג Dovyalis שייך למשפחת הערבתיים, (Salicaceae) אם כי בעבר שויך למשפחת הפלקורטיים (Flacourtiaceae).
כתב עמי זהבי