אלוקזוארינה סיבית

הדפסה
  Allocasuarina inophloia שם מדעי
  Stringybark She-Oak Common name
קזואריניים
Casuarinaceae
משפחה
חסר עלי כותרת מס' עלי כותרת
פשוט צורת העלה
תמים שפת העלה
נטע אדם בית גידול
עגול צורת הגבעול
עץ צורת חיים
אוסטרליה, מזרח מוצא
צמח מיובא אלרגני

אלוקזוארינה סיבית
צילום: © שרה גולד  
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

מידע נוסף

אלוקזוארינה סיבית ניכרת בקליפת הגזע והענפים הראשיים שמתקלפת ברצועות דקות רבות מאוד שמקנות לגזע מראה באילו הוא עטוף בשכבות של סיבים. העץ מגיע עד 10 מ' גובה. הצמרת פרושה וקצות הענפים שלה שמוטים כלפי מטה. קצות הענפים נושרים ויוצרים חיפוי עבה לרגלי העץ.

אלוקזוארינה סיבית, בדומה לקזוארינה, ניכרת בכך שהחלק הירוק של הצמרת הם ענפונים ירוקים דקים, הענפונים מחולקים לפרקים באורך 4 – 7 מ"מ וקוטר 0.5 – 0.6 מ"מ, ולהם צלעות בולטות מסביב. העלים התנוונו לקשקשים קטנים באורך 2 מ"מ שערוכים סביב כל פרק בדורים שבכל אחד 7 – 9 קשקשים.

אלוקזוארינה סיבית היא עץ דו-ביתי. התפרחות הזכריות הן שיבולים ארוכות בקצות הענפונים. בזמן הפריחה המאבקים בולטים סביב התפרחת. התפרחות הנקביות, ערוכות בקבוצות קטנות, נראות כאצטרובלים ביציים בקוטר 12 מ"מ ובאורך 20 מ"מ, שנישאים על עוקץ קצר. בזמן הפריחה צבען אדום ולאחר מכן הן מקבלות צבע חום-אפור. לחפיות של הפרחים בליטות קשות ומעוצות בצורת פירמידה צודדת. הפירות נשארים על העץ גם לאחר פיזור הזרעים המכונפים, שצבעם חום-כהה.

אלוקזוארינה סיבית תוארה לראשונה בשנת 1882 מצפון מזרח יבשת אוסטרליה כאחד ממיני הקזוארינה. מאה שנים מאוחר יותר היא הופרדה, יחד עם עוד 58 מינים, לסוג אלוקזוארינה. שטח תפוצתה הטבעי הוא בחורשים במדינות קווינסלנד וניו סאות ווילס, שם היא גדלה בחורשים על אבן חול וסלעים המכילים ברזל בריכוז גבוה. היא גדלה באופן טבעי על קרקעות דלות ומנוקזות היטב.

המראה הסיבי של הגזע והנוף הרחב מקנים לעץ זה ייחוד כפריט גנני. היא מתאימה לגידול בקרקעות דלות ומנוקזות במקומות עם אור שמש מלא או חצי-צל. העץ עמיד גם לחום ויובש וגם לקרה. הריבוי מזרעים.
העץ של אלוקזוארינה סיבית הוא קשה בצבע אדום וניתן לגילוף וחריטה.

כתב עמרם אשל


תמונות נוספות:



 

israelbiz- בניית אתרים