דודוניאה היא שיח ירוק עד שמוצאו מאוסטרליה. שמונה תתי-מין שלו נמצאים ברוב אזורי היבשת, פרט לאזורים הטרופיים ושטחי המדבר הקיצוני. הוא גדל בגינות נוי באוסטרליה ומשם הועבר לארצות רבות ביניהן ארצות הברית, מכסיקו ודרום אפריקה.
דודוניאה הוכנסה לארץ בין השנים 1950-1940 לגינות הנוי, ושימשה בעיקר כגדר חיה. זהו צמח חזק עמיד כנגד קור וטמפרטורות גבוהות כמו כן עמיד למליחות וגיר בקרקע. על כן, הרבו בשנים אלה להשתמש בו והוא היה נפוץ ברוב הישובים בארץ. השיחים מעוצים בבסיסם, בעלי עלווה ירוקה עם ריח אופייני.
העלים פשוטים דמויי ביצה הפוכה ושפתם תמימה, מסורגים על הגבעול. ארכם כ -10-5 ס"מ ורוחבם 3-1 ס"מ. על פני משטח העלה ועל הגבעולים הצעירים מצויות בלוטות המפרישות חומר דביק ומכאן שם הצמח.
דודוניאה דביקה היא צמח דו-ביתי אך לעתים מופיעים גם פרחים דו-מיניים. הפרחים ערוכים באשכולות נטויים כלפי מטה. הפרח חסר עלי כותרת ומאופיין ב8-5 עלי גביע מעובים וכפופים פנימה אל מרכז הפרח. צבעם אדום ירוק. מספר האבקנים 8 וזיריהם קצרים. השחלה עילית בעלת 6 מגורות. בכל מגורה שתי ביציות המתפתחות לזרעים קטנים וחומים, גם באופן ספונטני ללא האבקה. לאחר ההאבקה מתפתחת השחלה לפרי הלקט קרומי המצויד בכנפיים רחבות. אורך כל פרי 2-1 ס"מ. עם ההבשלה משנה ההלקט את צבעו מירוק לחום ואז ניתק בשלמותו מהשיח. קבוצות של הלקטים מתפזרים סביב השיח ונישאים ברוח. הכנפיים מתפשקות והזרעים נחלצים החוצה ומתפזרים. נביטת הזרעים טובה. נבטים לא מעטים מצויים בסביבת שיח האם ובמרחק.
דודוניאה דביקה פולשת לשטחי בר ומתחרה על משאבים עם צמחיית הבר. היא בעלת פוטנציאל להפוך לצמח פולש אגרסיבי כפי שזה קרה בקליפורניה. היא מהצמחים ששריפה קוטלת אותם והם מתחדשים מזרעים.
דודניאה דביקה שימשה ברפואה העממית בין האבוריג'ינים ילידי אוסטרליה לטיפול בעקיצות ולשיכוך כאבים. מחקר מודרני שפורסם ב-2008 מצא בעלים פלאבונואידים ואנטי-אוקסידנטים שעשויים לסייע בריפוי פצעים.
הסוג קרוי על-שמו של הבוטנאי הפלמי רֶמְבֶּרְט דוּדֶנס שחי במאה ה-16. בסוג 69 מינים, מהם 60 אנדמים ליבשת אוסטרליה.
פרט לגידולו בגינות הוא משמש כמקור חשוב לענפי קישוט לייצוא.
כתבה ערגה אלוני