גן בוטני אגמון החולה

כתבה ערגה אלוני

משפחת הלופיים היא משפחה לא גדולה, אך לאחדים ממיניה יש חשיבות כלכלית רבה ונציגיה נפוצים ברוב חלקי עולם. ייחודה של משפחה זאת בכך שהיא מרתקת בשונות הרבה שבין המינים הכלולים בה, מהצמח העילאי - בעל פרחים - שהוא הזעיר ביותר בעולם הצומח, עד לצמח בעל התפרחת הגדולה ביותר. מה שמאחד את הצמחים ממשפחת הלופיים הוא מבנה מיוחד של תפרחת הקרויה אשבול – פרחים מסודרים בצפיפות על שיזרה – העטוף במַתְחָל.
מינים רבים מוצאם באזור המשווני של דרום-מזרח אסיה, אפריקה ואמריקה. מינים נוספים מוצאם באקלים סובטרופי ומינים מעטים באזור הממוזג. המינים של האזור הממוזג הם בעיקר צמחי מים צפים כמו עדשת מים, שנכללו בעבר במשפחה נפרדת שסופחה רק בשנים אחרונות כבת-משפחה בלופיים.
רוב המינים הם רב שנתיים עשבוניים, אך יש ביניהם גם חד-שנתיים. רב שנתיים רבים הם גיאופיטים בעלי אברים תת קרקעיים שחבויים בקרקע. בארץ, רוב מפסיקים מינים אלה את פעילותם לקראת הקיץ ונכנסים לתרדמה. בעונה הגשומה הם יחדשו את פעילותם. לאחרים יש שורש מעובה כמו למיני האנתוריום (Anthurium) התרבותי. לאחדים יש פקעת בקרקע ובהם צמחים שהפקעת משמשת למאכל כמו: קולוקסיה (Colocasia) וקסנתוסומה (Xanthosoma). מינים רבים הם מטפסים החיים בעיקר באזור המשווני כמו מיני פילודנדרון (Philodendron) , ופּותוס (Epipremnum aureum). כמו כן כלולים במשפחה גם כמה עצים.
שורשי הצמחים המשתייכים ללופיים הם לרוב שורשים אדוונטיבים - שורשים שלא התפתחו מהעובר שבזרע, אלא מהגבעול. כאשר מתנוון השורש העוברי, מתפתחים במהלך חייו של הצמח שורשים מהגבעול שיכול להיות על- או תת-קרקעי. למינים אחדים שורשים קצרים כמו ללוף לאחרים שורשים ארוכים ביותר כדוגמת מיני הפילודנדרון. למיני הפילודנדרון ולמינים טרופיים אחרים שהם מטפסים הנכרכים על עצים, יש יותר ממערכת שורשים אחת: שורשים ארוכים ושורשים קצרים. השורשים הארוכים מתארכים עד לקרקע, חודרים אליה וקולטים ממנה חומרי הזנה. בעוד שהשורשים הקצרים הם שורשי אחיזה. אלה נדבקים על קליפת העץ עליו הצמח נכרך וסופגים ממנה לחות. למיני לופיים אפיפיטים יש רקמה ספוגית הקולטת לחות ומינרלים ישירות מהאוויר. למיני עדשת מים (Lemna), שהם צמחים הצפים חופשית על-פני המים, שורש אחד או שנים וחומרי ההזנה נקלטים ישירות מהמים.
העלים כמו השורש גם להם צורות לא אחידות. לרובם עלה פשוט. לעיתים שפת העלה תמימה, לאחרים מפרצים עמוקים עד לעורקי העלה. יש מינים בעלי עלים קטנים ולאחרים עלים גדולים ביותר שגודל הטרף עולה על מטר אחד (קלוקסיה ומיני פילודנדרון). הסידור לרוב מסורג אבל מינים רבים הם בעלי פטוטרת ארוכה ומקושרת ישירות לאבר תת קרקעי. הצבע השולט בעלים הוא ירוק, אך לא רק. יש מינים בעלי טרף שצבעו אדמדם חום או כאלה שהם נקודים בלבן אדום סגול וכתמי כסף (כמו למיני הקלדיום - Caladium). לאחרים כתמים צהובים ירוקים ולבנים יחד בכל עלה (פותוס, דיפנבכיה - Dieffenbachia - ואחרים). בשל שלל צבעי הטרף והצורות המיוחדות של שפת העלה, רבים מהם טופחו כצמחי בית. הם מגודלים בחממות כענף חקלאי, ומבוקשים כצמחי בית הנסחרים בשווקי העולם.
כאמור, הלופיים הם בעלי תפרחת הקרויה אשבול רובם חד ביתיים. התפרחת מורכבת מפרחים אנדרוגניים או חד מיניים. במינים רבים פרחי הזוויג הנקבי יושבים בחלק התחתון של השזרה (ציר מרכזי עליו יושבים הפרחים בצפיפות) בעוד פרחי הזוויג הזכרי יושבים בחלק העליון שלה. הפרחים קטנים ולא מרשימים. לרוב בעלי אברי מין וחסרי עלי עטיף. לרובם 4-2 אבקנים, והשחלה תחתית. את תפקיד המשיכה והסימון למרחוק, שברוב הפרחים מבצעת הכותרת, ממלא בלופיים המתחל העוטף את השזרה. צבעו של המתחל ירוק, צבעוני או מנוקד. באנתוריום, המתחל והשזרה צבעה אדום. בקאלה (Calla) המתחל צבעו לבן והשזרה צהובה. ואילו במיני הלוף (Arum) המתחל סגול ירוק או מנוקד בכתמים חומים בולטים והשזרה כהה. במינים שהם צמחי מים יש פרח אחד בלבד כמעט בלתי נראה, החבוי במתחל ירוק.
רבים מהלופיים מואבקים ע"י חרקים. מינים רבים מפיצים ריחות רעים ביותר של פגר או צואה או פירות רקובים, כמו אצל הלוף המנומר והלוף הארצישראלי. לריח זה נמשכים זבובים. הם נכנסים למרווח בין השזרה למתחל ותרים אחר מקור הריח. לתפרחות לופיים אלה מנגנון מיוחד שאיננו קיים בשאר הצמחים. כולנו יודעים שהצמחים, שלא כמו בע"ח יונקים וציפורים, אינם יכולים לווסת את חום גופם, אלא מושפעים רק מקרינת השמש וטמפרטורת האוויר. בתפרחות הלופיים, לעומת זאת יש מנגנון ביוכימי מיוחד שגורם לנשימה חזקה ולהתחממות השיזרה לטמפרטורה הגבוהה בכמה מעלות מטמפרטורת הסביבה. חום זה מגביר את האידוי והפיזור של חומרי הריח וגם הוא לכשעצמו מושך את החרקים בימים בהם טמפרטורת האוויר נמוכה. החימום והפצת הריח הם בשלב בו הפרחים הנקביים פתוחים. בחלק מהמינים ישנם שרידי פרחים מנוונים המונעים מהזבובים לעלות חזרה ולהשתחרר. במצב זה הם מטפסים על הפרחים הנקביים ומבצעים את ההאבקה. מאוחר יותר נפתחים הפרחים הזכריים המפזרים את האבקה על החרקים הכלואים בכוסית של המתחל. אז שרידי הפרחים שחסמו את המוצא מאבדים את הטורגור שלהם והפתח נפתח. הזבובים משתחררים, ונמשכים שוב לתפרחת המוכנה הבאה. לאחר ההפריה מתפתחים על השזרה הפירות כענבות צפופות.

הלופיים נחלקים ל-8 בנות משפחה.

1.בת משפחת ה- Gymnostachydoidea נכללים בה צמחים בעלי עורקים מקבילים שעליהם אינם מחולקים לטרף ופטוטרת, והם בעלי מוהל בגוף הצמח. בת משפחה זו מוגבלת ליערות של מזרח אוסטרליה.

2.בת משפחת ה Orontioides כוללת 3 סוגים שרוב המינים בה הם צמחי ביצה ובתי גידול לחים אחרים. רובם מצויים בצפון אמריקה ומזרח אסיה. כולם חסרי מוהל, בעלי שורשים ארוכים ציצתיים, והפרחים דו מיניים.

3.בת משפחת ה Pothoideae כוללת 4 סוגים. שלושה סוגים גדלים בדרום מזרח אסיה. סוג אחד Anthurium במרכז אמריקה ובדרומה. מינים אחדים הם צמחי אוויר חסרי מוהל. אחרים צמחים של אזורים לחים. לרובם עלים מאורכים בעלי טרף ופטוטרת, הפרחים דו מיניים. הסוג הנפוץ בבת משפחה זו הוא אנתוריום, אשר לו 800 מינים. אחדים מהם אפיפיטים. מיני אנטוריום מגודלים בחממות ומשמשים כצמחי בית. מינים אחדים מגודלים כפרחי קטיף בעיקר אלה בעלי המתחל והשזרה האדומים, והם מהווים ענף חקלאי בכמה ארצות.

4.בת משפחת הMonsteroideae כוללת 12 סוגים רובם נפוצים בעיקר באזור הטרופי. רוב המינים הם מטפסים הגדלים באדמה נאחזים בעצים וצומחים כלפי מעלה. הם חסרי מוהל. העלים מחולקים לטרף ופטוטרת ברורים. לרבים מהם עלים גדולים מאד אחדים מהמינים בעלי עלים מאוצבעים. הפרח דו מינים. מבת משפחה זו מוכרים לנו מיני הפילודנדרון. מינים רבים מגודלים בחממות ונמכרים כצמחי בית.

5.בת משפחת הLasioideae כוללת 10 סוגים הגדלים בבתי גידול לחים או בקרקע. מינים השכיחים באזור הטרופי של דרום אמריקה, אפריקה ודרום מזרח אסיה. מאופיינים בעלים בעלי טרף ופטוטרת ומכילים מוהל.

6.בת משפחת הCalloideae המין הנפוץ בבת משפחה זו היא הקאלה - Calla palustris. צמח הגדל בבתי גידול לחים אך מסתגל גם לתנאים יבשים יותר. הוא נפוץ במרכז וצפון אירופה, בצפון אסיה, בצפון אמריקה ובצפון מזרח ארה"ב. צמח עשבוני בעל פקעת בקרקע. ירוק בעונה הלחה של השנה. העלים בעלי טרף ופטוטרת, גודל הטרף 15-10 ס"מ. התפרחת בעלת מתחל לבן בולט. הפרחים ערוכים על שזרה צהובה שאורכה כ-7 ס"מ. הפרי ענבה. הפירות מאדימים עם ההבשלה. הצמח רעיל בשל תכולה גבוהה של חומצה אוקסלית.
בארץ הצמח מגודל בעיקר כפרח קטיף, ואינו עושה פירות.

7.בת משפחת הAroideae היא בת המשפחה הגדולה ביותר. כוללת 72 סוגים שהם קוסמופוליטים. רבים מהם גדלים באזורים טרופיים. המאפיינים של בת משפחה זו הם עלים בעלי טרף ופטוטרת ואשר מכילים מוהל בגוף הצמח. בקרקע יש להם פקעת ושורש ציצתי.
בסוג Amorphophallus נכללים 150 מינים המוגבלים לעולם הישן ולטרופי. מינים אחדים הם של בתי גידול אקווטים. לדוגמה: חסית המים-Pistia stratiotes שהיא צמח ירוק שיש לו עלים מפושקים המזכיר חסה. הצמח נפוץ ביותר בנהרות באזור הפנטרופי, צף חופשי במים. מתפשט ע"י ריבוי וגטטיבי מהיר ועי"כ יוצר כיסוי צפוף שסותם את מקווי המים. לארץ הוכנס כצמח נוי לבריכות.
מבין המינים היבשתיים נזכיר את מיני הלוף (Arum) הגדלים בארץ, ואת הלוף הענק A. vulgaris אשר נפוץ באזור מרכז הים התיכון. את מיני הלוף מאביקים זבובים הנמשכים לריח הרע הנודף מהם. לבת משפחה זאת משתייך גם הצמח המיוחד Amorphophallus titanium. לצמח זה התפרחת הגדולה ביותר מבין כל הצמחים. השזרה יכולה להגיע לגובה של 3 מטר. המתחל ירוק בחלקו החיצוני ואדום בורדו מבפנים. הפקעת גדולה ויכולה להגיע לקוטר של 50 ס"מ. ההאבקה כאמור, נעשית ע"י זבובים. צמח זה אנדמי לאי סומטרה בה הוא גדל ביער הגשם על סלע גירני. כדי לשמור על המין נעשו התערבויות מלאכותיות והצמח כיום מגודל כאטרקציה בכמה גנים בוטניים.
המין לופית מצויה, נחקר רבות ע"י פרופ' יעקב גליל, בעיקר בגלל יכולת הצמח לווסת את עומק הפקעות שלו בעזרת שורשים מתכווצים. אלה גורמים לצמח להגיע לעומק הרצוי מבחינת משטר המים והטמפרטורה.

8.בת משפחת Lemnoideae בת משפחה זו נחשבה בעבר כמשפחה בפני עצמה ונקראה Lemnaceae. כיום כאמור, היא מופיעה כבת משפחת הלופיים בעיקר בגלל מבנה האשבול. בארץ מצויים שלושה סוגים עדשת מים, אגמית, וכדרורית, הצפים במקווי מים עשירים בתרכובות חנקן. גוף הצמח בסוגים אלה הוא עגול או דמוי ביצה ונראה כמו עלים אולם אין כאן הבחנה אנטומית בין גבעולים לעלים והאבר נקרא גוּפְעָלֶה (Frond). מעניין שבעוד בבת-השפחה הקודמת ציינו את הצמח בעל התפרחת הגדולה ביותר בעולם הצומח, הרי בבת-משפחה זאת כלול הצמח הזעיר ביותר, כדרורית (Wolffia).
שורשיהם דקים ולא מסועפים ואלה קולטים חומרי הזנה מהמים. האשבול זעיר ומצוי בו פרח אחד לרוב בן שני אבקנים ועלי אחד. הריבוי המיני הוא נדיר, רובם מתרבים במהירות ע"י ניצנים.
פירוש שמה העממי של עדשת המים (Duckweed) הוא "עשב הברווזים" והיא אכן משמשת מקור מזון לעופות מים. בזכות קצב גידול המהיר ויכולתה לצוף על-פני המים, נעשו ניסיונות בעבר להשתמש בעדשת מים לטיהור מי שפכים, או מי בריכות דגים, מעודף תרכובות החנקן ולהשתמש בחומר הצמחי הנוצר כמקור מזון לבע"ח.

ערכה הכלכלי של המשפחה
למיני לופיים חשיבות כלכלית בעיקר באזור הטרופי שם מינים לא מעטים משמשים למאכל. לדוגמה: קולוקסיה, (Colocasia esculenta) או קסנטוסומה Xanthosoma sagittifolium) ) המוכרים בארץ בשם העממי "אוזן פיל", בגלל העלים הגדולים של הצמח. באזור הטרופי הפקעות של צמחים אלה, הידועות בשם Taro, מהוות מזון בסיסי. הצמחים אוהבי לחות מגודלים בערוגות שקועות מוצפות חלקית. לאחר הגדילה מוצאים הצמחים והפקעות המכילות בעיקר עמילן נמכרות בשווקים. הם מהווים תחליף לתפוחי אדמה.
בארץ, נאספים בחורף עלי לוף מנומר למאכל. העלים מכילים חומרים רעילים לגוף וביניהם Calcium oxalate. רק לאחר שהעלים מורתחים במים מספר פעמים ומורחקים מהם חומרים אלה, הם ניתנים לאכילה.
לופיים רבים מוכרים כצמחי בית כמו מיני פוטוס, מיני פילודנדרון, דיפנבכיה אנטוריום, קלדיום ועוד מינים רבים אחרים. רובם קלים לריבוי, עמידים, ומחזיקים מעמד בתוך הבית. על כן רבים מהם משמשים כענף חקלאי המגודל בחממות והם נסחרים בשווקים. מינים אחרים משמשים כצמחי גינה או שהם גם מגודלים כפרחי קטיף כמו מיני קאלה ואנטוריום. אחרים משמשים כצמחים הגדלים בבריכות נוי. כמו חסית המים.
מילת אזהרה לאלה שמגדלים בביתם צמחי דיפנבכיה. הצמח רעיל מפני שרקמותיו מכילות מלחי אוקסלט הגורמים לנפיחות חריפה של ריריות. חדירה של חומרים אלה לפה תגרום לנפיחות בית הבליעה שעלולה לגרום לחנק. הנפגעים לרוב הם תינוקות או ילדים קטנים.

נמצאו 2 צמחים ששייכים למשפחת הלופיים

כדרורית המים

עדשת-מים זעירה