שיח נמוך, גובהו עד מטר וחצי, מסועף, ירוק כל השנה. העלים נגדיים, ביציים, מקומטים, רכים יותר מעלי הלוטם המרווני. בסיסי הפטוטרות של שני העלים הנגדיים מגוללים מעלה, מאוחים ויוצרים נדן סביב הגבעול. העלים כהים מעט יותר מעלי הלוטם המרווני, גונם ירוק כהה נוטה מעט לאפור.
פורח ממארס עד מאי. הפרח גדול, פרוש, קוטרו עד 6 ס"מ, והשיח שופע פרחים רבים. בכל פרח 5 עלי כותרת ורודים, מקומטים בניצן, מתיישרים מעט עם פתיחת הפרח, אך עדיין נותרים מקומטים זמן רב. 3 עלי גביע פנימיים רחבים ועוד 2 עלי גביע חיצוניים צרים. אין לפרח צוף, וריחו חלש. האבקנים צהובים, רבים, עשירים באבקה, משרתים חרקים שוחרי אבקה, מקנים לפרח רושם דו-גוני, ורוד עם צהוב. כל פרח חי יום אחד – נפתח בבוקר, ובימים חמים נושרים עלי הכותרת כבר בצהריים.
הפרי שעיר. המין גדל תכופות במעורב עם לוטם מרווני, אך לפעמים בעומדים כמעט נקיים, כנראה במקומות יבשים יותר, כי הלוטם השעיר נוטה להסתפק בפחות לחות. הפרי נותר על הצמח זמן רב, וכך קל להבחין בין המינים באין פריחה, שהרי פריו של הלוטם המרווני קירח.
גדל ושולט בבתה ובגריגה בקרקע רנדזינה בהירה, המתפתחת על סלעי חוואר וקירטון חווארי בהרים הימתיכוניים בארץ. זו נחשבת קרקע דלה, ואולי מתגבר הלוטם על דלותה בעזרת שיתוף-פעולה עם פטריות-קרקע (מיקוריזה). בחורש הוא מפתח "צורת-צל", שענפיה ארוכים יותר ועליה גדולים וכל השיח גדול יותר. קבוצה שלמה של חברות-צומח הוגדרה על-ידי החוקר הישראלי מיכאל זהרי בתור "אגד חברות הלוטם".

מענפי הלוטם נהגו להפיק שרף, הנקרא בלשונות אירופה בשם לאדאנום. שרף זה שימש לקטורת ואף כתרופה למגוון פגעים בדרכי הנשימה, דרכי העיכול, וסת ועוד. העלים משמשים גם לחליטת משקה ("תה") ולהפקת חומרי בירוס.
הלוטם משמש פודקאי לטפיל היפהפה רימונית הלוטם.
בסוג 20 מינים, בארץ 2. במשפחה 200 מינים ב-8 סוגים. רובם נפוצים בעיקר בארצות הים התיכון.

כתב מייק לבנה