בן-שיח צפוף ונמוך, גובהו 10–15 ס"מ, קוטרו 15–30 ס"מ. מסועף מאוד מבסיסו. הענפים והעלים אפרפרים, דבר הנרמז בשמו המדעי, הגזור מהמילה fumus )עשן). העלים קטנים ונגדיים, סרגליים, שולי העלים כפופים לאחור כבקורנית, אך לא ריחניים. העלים של אחד הזנים מכוסים שערות דביקות.
ליד העלים ישנם עלי לוואי קטנים .
פורח ממארס עד יולי. הפרח דו-מיני, פתוח רק יום אחד. 5 עלי כותרת שווים; 5 עלי גביע ערוכים בשני דורים: שני החיצוניים צרים, שלושת הפנימיים רחבים הרבה יותר, דביקים, עם שפה קרומית ועורקים בולטים לאורכם. עמוד עלי אחד, הצלקת מחולקת ל-3 אונות. לפרח עוקץ אדמדם באורך 10–15 מ"מ. צבע הכותרת צהוב-לימון, צורתה גלגלית, קוטרה 10–16 מ"מ. 20–40 אבקנים, גם הם צהובים, החיצוניים בהם חסרי מאבקים (הדבר בולט במיוחד בפרח צעיר, השכם בבוקר), זירי האבקנים דומים למחרוזת. אורך הפרי 5 מ"מ, והוא נפתח ב-3 קשוות.
שכיח ואף שולט בכתמים, נפוץ ברוב אזורי הארץ. גדל בעיקר בהרים ובגבעות בחבל הימתיכוני בבתות על סלעי גיר רכים וחוואר, שולט בשטחי חוואר חשופים. מחבב במיוחד קרקע רנדזינה, בה הוא משגשג יחד עם צתרנית משובלת, צתרה ורודה, שמשון אזוביוני, לוטם שעיר, לוטם מרווני, געדה כרתית, סחלבים ודבורניות. אפשר למצוא אותו גם בחול חווארי, כורכר פריך, ולעתים גם בטרה רוסה. חודר גם לבתות-סְפָר ולערבה ואף למדבר בבתי-גידול המקבלים תוספת מים מקומית, כגון כיסי סלעים.
תפוצתו העולמית משתרעת בארצות הים התיכון.
בסוג 15 מינים, בארץ מספר מינים.
כתב מייק לבנה

סימן שדה להבחין בין הלטמיות: בלטמית דביקה עלי הגבעול  נגדיים


לא עודכן