סבל פלמטו הוא דקל גבוה, זקוף ולא מסתעף עם גזע עבה. העלים דמויי מניפה ומורכבים מעלעלים רבים, צרים וארוכים. בארצות מוצאו הוא קרוי גם "דקל הכרוב".
גבהו מגיע ל-20 מ' ועובי הגזע מגיע ל-60 ס"מ. בד"כ אל הגזע צמודים בסיסי העלים לאחר שאלה התיבשו ונפלו, והם נראים כארוגים שתי וערב. במהלך השנים נושרים גם בסיסי הפטוטרות הללו והגזע נשאר חלק.
העלים דמויי מניפה, אורכם עד 3.5 מ'. הפטוטרת עבה ואינה קוצנית, ולאורכה סיבים חוטיים רבים. היא נמשכת כעורק ראשי מעובה עד כמחצית מקוטר המניפה. רוחב הטרף (ה"מניפה") עד 2 מ' ולעתים גדול מכך. הטרף גזור ומורכב מ-40 – 60 עלעלים צרים וארוכים, אשר לעיתים מאוחים בחלקם התחתון ובדרך כלל שמוטים מאמצעם. לכל עלעל כזה עורק מרכזי והעלעל מקופל לאורכו.
הפרחים קטנים (כחצי ס"מ) ולבנבנים, נישאים על מכבדים שארכם עד 2.5 מ' ובולטים מחוץ לנוף העלים. הם ריחניים ומושכים חרקים רבים. הפירות שחורים ובהם גלעין יחיד, קוטרם 1 – 1.5 ס"מ והם אינם אכילים.
בין הנביטה לתחילת התרוממות הגזע מעל פני הקרקע חולפות 10 עד 20 שנה. בְארץ מוצאו זרעי העץ נובטים במידה רבה, ולכן לצורך נטיעה בגן הנוי הגננים רוכשים ומעתיקים זריעים שצמחו בשדות.
סבל פלמטו נפוץ בדרום מזרח ארצות הברית והאיים, בפרט באזורי החוף.
בארצות מוצאו היה נהוג בעבר הרחוק לאכול את בסיס הלולב הצעיר, שהוא לב העץ. לב הדקל הוא הריקמה המריסטמטית אשר מפתחת את העלים, ופגיעה בה עלולה לגרום למות הדקל. הגזעים, הכפות הרחבות והסיבים שבבסיסי העלים שימשו לבנייה ואריגת מחצלות. 
בישראל המין משמש כעץ נוי. הוא עמיד לקור ולחום, עמיד למים מליחים ולרסס מלח מהים אבל גדל לאט. 
האבחנה הפשוטה בין סבל פלמטו למיני הוושינגטוניה היא בעלים: הפטוטרת של הסבל פלמטו חלקה ונמשכת כעורק מרכזי לתוך הטרף, ואילו בוושינגטוניות הפטוטרת קוצנית מאד ומסתיימת בבסיס הטרף.
כתב עמי זהבי