סופורה יפנית היא עץ בגודל בינוני, מהיר גידול, המגיע לגובה 20 מ' ולקוטר נוף של 12 מ' ואינו מאריך שנים. העצה שלה עדינה, צבעה חום כהה בחלק החיצוני וצהוב במרכז. ביפן משתמשים בעץ זה באופן מסורתי ליצירת ידיות לקרדומים. הסות (קליפה) אפורה בהירה וחלקה בגיל צעיר והופכת סיבית קשקשית ומחורצת בתלמים עם ההתבגרות.
הענפים גדלים מהר ונשברים בנקל. העלים מנוצים באורך 25-15 ס"מ, ובכל אחד מהם נמצא 15-7 עלעלים מעוגלים או מחודדים מעט בקצותיהם באורך 5.0-2.5 ס"מ וברוחב 2.6-1.5 ס"מ. העץ עומד בשלכת בחורף.
העצים מתחילים לפרוח בגיל 15-10. עונת הפריחה היא בסוף הקיץ לקראת הסתיו. התפרחות הן באשכולות בקצות הענפים הכוללים פרחים פרפרניים מפיצי ריח שצבעם לבן-קרם. אורך אשכולות הפרחים מגיע ל-35 ס"מ. אורך הפרחים 2.5 ס"מ והגביע שלהם דמוי פעמון המחולק ל-5 אונות.
הפֵּרות הם תרמילים, אורכם 5.0-2.5 ס"מ והם מחויצים בין הזרעים שבתוכם כמחרוזת. בכל תרמיל 6-1 זרעים חומים כהים בצורת כליה. הבשלת הפֵּרות בסתיו, בחודשים אוקטובר-נובמבר.
סופורה יפנית גדלה בטבע במזרח אסיה, בעיקר בסין, ועל אף שמה היא אינה גדלה בטבע ביפן: העצים שם נטועים ביד אדם. בזכות נופה, מהירות גידולה ופריחתה הלבנה, הבולטת לאחר שעצים אחרים סיימו לפרוח בתחילת הקיץ, סופורה יפנית נפוצה מאוד ומקובלת בעולם כעץ נוי באירופה, בצפון אמריקה ובדרום אפריקה. גננים מרבים להשתמש בה כעץ בונזאי.
העץ נחשב לאחד מ-50 הצמחים החשובים לרפואה המסורתית הסינית ואפשר להפיק ממנו חומרים לטיפול ברוב הבעיות הרפואיות. החומרים המופקים ממנו הם אנטי דלקתיים, מורידים כולסטרול, עוצרים דימומים ועוד. העץ מכיל גליקוזיד איזופלאבין אופייני לעץ. הוא נקרא סופרוקוזיד ושייך לקבוצת החומרים נוגדי החמצון (אנטיאוקסידנטים). מהפרחים של העץ מפיקים צבע צהוב, מהזרעים שמן תעשייתי, מהפֵּרות חומרי רפואה ומהעצה חומר בניין לבתים. 
בבייג'ין, בירת סין, יש עץ עתיק ממין זה שעליו תלה עצמו הקיסר האחרון משושלת מינג. שם העץ בסינית, עץ השד, לקוח מאגדה הסינית המספרת על רועה בקר שהקים לעצמו בית מעצים אלה ובתוך חודש מתו כל בני משפחתו בחטף, ללא סיבה נראית לעין. האמונה באגדה זו מוֹנעת מאנשים בסין לבנות ביתם מעץ זה. על הימצאות שד רע בעץ ממין זה, שעמד ביער אפל, מספרת גם אגדת עם יפנית מפורסמת.
בישראל העץ נפוץ יחסית ונטוע בגנים, בפארקים ובגינות פרטיות. נחשב לעמיד לקור ולחום, ופרט לבקעה ולערבה נוכל למצוא אותו בכל האזורים. לסופורה יפנית יש גם זן בכות המומלץ לנטיעה בישראל בשל היותו חזק ועמיד יותר.
הסופורה היפנית משויכת כיום לסוג Styphnolobium, המונה  8מינים של עצים קטנים ושיחים שבעבר נכללו בסוג סופורה Sophora ורק לאחרונה הופרדו ממנו. ההבדלים בין שני הסוגים הם אי יכולת סימביוטית של מיני סטיפנולוביום לקשור חנקן בעזרת חיידקי ריזוביום בשורשיהם. סוג זה מתאפיין בעלים מנוצים ולהם 21-9 עלעלים, ובתפרחת מנוצה שבה הפרחים משולשלים כלפי מטה.
משפחת הקטניות, שהעץ משתייך אליה, היא משפחה ענקית שעמה נמנים 630 סוגים של עצים, שיחים, ובעיקר צמחים עשבוניים. במשפחה יותר מ-18,860 מינים, והיא השלישית בגודלה לאחר המורכבים והסחלביים. לפני זמן לא רב אוחדו במשפחה זו שלוש משפחות נפרדות: פרפרניים, מימוזיים וקסאלפיניים. המשפחה מתאפיינת בפֵרות שצורתם תרמיל. לצמחים רבים מאד ממשפחה זו יכולת קיבוע חנקן בעזרת חיידקים. צמחי המשפחה הם הנפוצים ביותר באזורים הטרופיים והמדבריים בעולם. במשפחה גם הסוג רב המינים ביותר – הקדד, שלו מעל 2,000 מינים ובתוכם מעל 50 מינים בישראל. עם מיני צמחי התועלת העיקריים של משפחה זו נמנים סויה, עדשה, חמצה, שעועית, אפונה, תלתן, בקיה ועוד.
כתב צבי אבני