איקליפטוס ביקולור, שנקרא בעבר בעברית איקליפטוס דו-גוני, הוא עץ בינוני בגובהו ורחב צמרת בעל ענפים שמוטים שגובהו מגיע ל-20 מ'. הגזע קצר בד"כ ומכוסה קליפה סיבית אפורה כהה שצורתה תלמים עמוקים והמכונה "Box". העצה אדמדמה, קשה ובת קיימא ונחשבת למעולה אם כי משמשת בפועל לייצור עמודים ולבעירה.
העלים היובנילים (בשתילים ובעצים צעירים מאד) בתחילה נגדיים ואח"כ הופכים מסורגם, דלילים וצרים בצבע ירוק-אפרפר מאובק. העלים הבוגרים מסורגם, ארוכים וצרים צורתם מעט מגלית, אורכם 9-18 ס"מ ורוחבם 0.8-1.8 ס"מ וצבעם ירוק אפרפר.
התפרחת בצורת אשכולות מאורכים בהם מקבצים של 2-4 פרחים. אורך פרח 4-5 מ"מ ורוחבו 2-3 מ"מ. הפרחים בצבע קרם ולעיתים ורוד, כאשר שני צבעי הפרחים יכולים להיות על אותו עץ ומכאן שמו הלטיני והעברי. האבקנים הם המקנים לפרחים את צבעם. מכסה הפרח מכונה אוֹפּ֪רקוּלוּם וצורתו בעץ זה חרוט שטוח. הוא נושר בעת שהאבקנים מתיישרים, ודוחפים אותו החוצה, ואז מתגלה הפרח האופייני שהוא נטול עלי עטיף. האוֹפּ֪רקוּלוּם הוא החלק המאפיין והנותן לסוג איקליפטוס את שמו. מקור השם ביוונית eu- kaluptos ומשמעותו "מכוסה היטב".
הפריחה באוסטרליה באביב ובקיץ מספטמבר עד פברואר. הפרחים מקור צוף טוב לדבש. הפרחים משמשים גם מקור מזון טוב לציפורים, לחרקים ולחיות בר.
הפירות בצורת ביצה קטומה במעט שאורכה 3-6 מ"מ ורוחבה 3-5 מ"מ. העץ גדל בעומדים טבעיים באוסטרליה בקווינסלנד, ניו סאות וולס, ויקטוריה ודרום אוסטרליה ברום 30-300 מ' ובאזורים יובשניים בהם כמות המשקעים השנתית נעה בין 250 ל-400 מ"מ. נמצא אותו בקרקעות חרסיתיות כהות ועמוקות בשטחים המוצפים זמנית בשולי מקווי מים ונהרות באזורים המכוסים בעשב עונתי. בעומדים הטבעיים גדל איקליפטוס ביקולור במעורב עם איקליפטוס המקור אך הינו עמיד ממנו לתנאי יובש. העץ גם עמיד בגידול בקרקעות עניות ובסיסיות מאד ועמיד חלקית בקרקעות מלוחות שבהן נדרש להצפות עונתיות.
בנטיעות משמש כשובר רוח, לחגורות הגנה ולהצללה וכן לנטיעות בפארקים ובנוי.
בחלק מן המקורות נכתב ששם המין כיום הוא Eucalyptus largiflorens.
העץ משתייך למשפחת ההדסיים הכוללת 5650 מינים של צמחים מעוצים ירוקי עד ב-130-150 סוגים שונים כשהמוכרים מביניהם הם ההדס, הגויאבה, הפיג'ויאה והקליסטימון. הסוג איקליפטוס מונה כ-700 מינים והינו הסוג הניטע ביותר כיום במטעים מסחריים בעולם לצורך תפוקת עץ.
בישראל העץ לא ידוע על נטיעותיו כעץ ייעור או בגנים ויתכן שהפרטים באילנות הם מהיחידים הקיימים בארץ.
כתב צבי אבני