ברוש משונץ הוא עץ גבוה המגיע לגובה  45 מ' וקוטר גזע של 3.5 מ'. הצמרת גדולה אליפטית או חרוטית. מראהו הפיסולי מתאים לעיצוב חללים וליצירת מסגרת.
קליפת הגזע של ברוש משונץ עבה חומה עד חומה-אפורה ומתקלפת ברצועות צרות וארוכות. הענפונים דקים נוטים כלפי מטה (צורת בכות) או שאינם בעלי כיוון ברור. צורת הענפונים שטוחה (בדומה לתויה) קוטר הענפונים 1-1.4 מ"מ. העלים בצבע ירוק כהה סדורים כקשקשים שאורכם 1-1.8 מ"מ וצורתם שטוחה או מקומרת ולהם שקע בצורת תלם.
האצטרובלים הזכריים אורכם 3-6 מ"מ וכוללים 14-18 גופי אבקה זעירים. האצטרובלים הנקביים, צורתם ביצה או כדורית, מידותיהם 1.2-2X1-1.8 ס"מ וצבעם ירוק סגול הופך לאפור כהה בהיותם בשלים. כל אצטרובל מכיל על פי רוב 6-8 ומקסימום 10 קשקשים שלכל אחד מהם צמודים ומכוסים 6-8 זרעים בצבע אדום-חום. האצטרובלים מופיעים בסוף החורף בחודשים פברואר-מרץ והזרעים מבשילים במאי-יוני. הזרעים צורתם ביצה מוארכת המגיעה לאורך 3-5 מ"מ.
ברוש משונץ גדל בטבע במרכז אסיה. בקרקעות גירניות במערב ההימלאיה ברום 800-3,800 מ'.  הוא עץ דומיננטי ביחד עם ערער ביערות המשתרעים בעמקים פנימיים ומדבריים למחצה, בהם כמות המשקעים השנתיים היא 300 מ"מ, באזורים ההרריים בטיבט בגבהים 1500-3,700 מ'. צפונה מההימלאיה נמצא את העץ בעומדים מבודדים בהם גדל תת המין הענק gigantean.
ברוש משונץ הוא בעל עצה טובה מאד שעמידה לטרמיטים וחרקים. העצה מתאימה ליצירת רהיטים ומוצרים בעלי איכות גבוהה. משמש גם לבנייה ולאדני רכבת. העצה ריחנית ומהעצה של השורשים מופק שמן מחטא המשמש לריפוי דלקות ופציעות וכן במוצרי קוסמטיקה העץ משמש לנוי במקומות שונים בעלם.
בעבר נכלל במין זה תת מין קשמירי שמוכר כיום כמין נפרד הנטוע בישראל כעץ נוי, אם כי נדיר יחסית.
מקור השם הלטיני של הסוג ברוש, Cupressus לקוח מן המיתולוגיה היוונית ונקרא ע"ש Cyparissus שהיה שמו של עלם צעיר שנאהב ע"י אפולו. לפי הסיפור Cyparissus אהב מאד אייל אך הרג אותו בטעות. בהיותו מלא צער על מות האייל הפך העלם לעץ שנקרא בשמו והפך בהמשך במאה ה-18, ע"י לינאוס,  לשם הלטיני של הסוג ברוש.  אפשרות אחרת שאף היא מופיעה בספרות היא במילה הלטינית שבה השתמשו הרומאים לשם של ברוש מצוי (C. sempervirens) , ושהייתה תעתיק של המילה היוונית העתיקה שבה נכתב המקרא המתורגם לציון שם העץ "גפר" ממנו נעשתה תיבת נוח, כמסופר בספר בראשית (בראשית ו, 14).
שם המין הלטיני והעברי מציין ככל הנראה את השנצים (שקעים, חריצים) שקיימים בענפונים הגליליים באופן כללי. השמות באנגלית של ברוש זה ניתנו לפי מקומות גידולו הטבעי בהימלאיה בכלל ובמדינת בוטאן בפרט. 
בישראל נמצא מתאים לנטיעה בגנים, בפארקים, בשדרות בשמש מלאה; באזורי השפלה, ההרים הנמוכים, ההר הגבוה והעמקים וזאת בקרקעות עמוקות ופוריות. בישראל דורש תוספת השקיה בקיץ בכמות של 300 - 200 מ"ק לדונם. הוא עץ נוי נדיר בישראל ובייעור אינו משמש כלל.
כתב צבי אבני