כמרופס נמוך הוא דקל נמוך, בדרך כלל יש לו מספר גזעים היוצאים מבסיס אחד והיוצרים צורה כדורית וצפופה. מגיע לגובה של 5-2 מ' ולקוטר גזעים של 25-20 ס"מ כ"א. לשיח קנה שורש תת-קרקעי שממנו מסתעפים הנצרים.
העלים סקלרופילים (קשים ובלתי גמישים), מנוצים, אורכם 1.5-1.0 מ' והם נושאים 20-10 עלעלים באורך 0.8-0.5 מ'. אורך הפטוטרת, החלק של העלה שאינו נושא עלעלים, 70-30 ס"מ ועליה נמצא מספר רב של קוצים חדים המגִנים על הגזע מפני בעלי חיים.
הפרחים מקובצים בתפרחות קצרות וצפופות בראש הגזעים, התפרחת עטופה כולה בעלה לוואי גדול ועבה המתפצל בהמשך לשתי אונות משולשות ומגלה את הפרחים. הכמרופס הוא חד-מיני ודו-ביתי. מספר הפרחים שונה בין דקלי זכר לנקבה ותלוי גם בגודל הדקל. פרחי הנקבה כוללים שלוש שחלות. הפריחה באביב בחודשים אפריל-מאי וההאבקה נעשית בעזרת החדקונית Derelomus chamaeropsis ואולי גם בעזרת הרוח. בעת הפריחה מושכים פרחי הזכר והנקבה מאביקים בעזרת כימיקלים המשוחררים מהעלים ולא מהפרחים. החדקונית מגיעה לתפרחת, שוהה בתוכה עד סוף הפריחה, ניזונה מהפרחים ומטילה ביציה בתוך התפרחת. עם תום הפריחה בדקל אחד עוזבת החדקונית את התפרחת ועוברת לפריחה של דקל אחר. הזחלים של החדקונית ניזונים מהפריחה הזכרית במשך קרוב לשנה ורק אז מגיחים הבוגרים מהתפרחת של השנה הקודמת. הזחלים שבקעו מהביצים בפריחה נקבית נפגעים ומתים בעת שמתפתחים הזרעים. 
הפֵּרות הלא בשלים צבעם ירוק בהיר והם הופכים לצהובים בהירים עד חומים במהלך הסתיו, בין ספטמבר לנובמבר. הזרעים מכילים עובר דמוי גליל, העטוף בארבע שכבות כלפי חוץ: שכבת הזנה פנימית לעובר – endosperm, שכבה מעוצה עבה – endocarp, שכבה עיסה סיבית בשרנית – mesocarp ושכבה דקה חיצונית - exocarp. לעיסה הבשרנית של הפרי יש תפקידים אקולוגיים חשובים: כשהפרי בשל יש לה ריח של חמאה מקולקלת המושך אליו גיריות ושועלים; עד להתכלותה היא משמשת כמעכב נביטה לזרע; פועלת כמחסום כימי ופיזיקלי המונע מחיפושיות לאכול את הזרע. התפקיד של כל אלה הוא, ככל הידוע, לגרום להפצת זרעים רחבת טווח – הודות לאכילת הפֵּרות ע"י חולייתנים.  
אזור התפוצה הטבעי של כמרופס הוא נמוך, לא רציף ומורכב מהרבה אתרים נפרדים. הוא משתרע במערב הים התיכון לאורך החופים ובאיים, החל בפורטוגל, מרוקו וספרד במערב דרך צרפת, איטליה, אלג'יריה וטוניסיה, וכלה בלוב ובאיים סיציליה ומלטה במזרח. זהו אחד משני מינים ממשפחת הדקליים הטרופית הגדלים באירופה; השני הוא מין תמר Phoenix theophrasti, הגדל ביוון ובאיים שלה ובחופי טורקיה. כמרופס נמוך הוא הנציג הצפוני ביותר של משפחת הדקליים בכדור הארץ והוא מגיע בחוף צרפת ב-Hyères-les-Palmiers לקו רוחב '07 43⁰ צפון. הוא גדל ברום פני הים ועד 1,000 מ' במרוקו (לפי מקור אחד עד 2,000 מ').
הצמח מותאם לאקלים הים תיכוני: לחורף הקריר והלח שהטמפרטורות צונחות בו לעתים ל-12⁰C-, ולקיץ היבש שהטמפרטורה לא יורדת בו מתחת ל-20⁰C.  כמרופס גם מותאם לגדול באדמות דלות על גבי סלעים. הצמח מתחדש לאחר שרֵפות ונחשב כמונע סחף קרקע.
לכמרופס נמוך יש שלושה תתי מין שונים ועוד שני זנים תרבותיים. לתת-המין argentea בצפון מערב אפריקה ולתת-המין epondraes שמדרום לו, יש עלים שצבעם ירוק-אפרפר, והם נראים כמכוסים בשעווה. לתת-המין humilis עלים ירוקים.
הסוג כמרופס כולל לפי מקורות שונים מין אחד או שניים של דקלים. השם כמרופס מקורו ביוונית ומשמעו "שיח מקלות" או "שרביטים זקופים". השם המדעי הלטיני של המין humilis מתורגם לעברית כנמוך או קצר. השמות האנגליים של הדקל מבטאים את צורת כפותיו הפרוסות כמאוורר – fan ואת גובהו הנמוך כגמד – dwarf.
 הדקל כמרופס נמוך עמיד ביותר לתנאי אקלים וקרקע קשים ומשמש כצמח תרבות בגינות ובפארקים בכל העולם. באזורים הממוזגים משתמשים בו אף כצמח בית שיכול לשרוד תקופות קצרות מתחת ל-0⁰C.
עליו של הצמח מרוככים ומשמשים לייצור מחצלות וסלים; בספרד יש האוכלים את הציפה המיובשת של הפרי טרם הבשלתו, ומהפרי הבשל, שאינו אכיל, מפיקים חומרים עפיצים המשמשים לעצירת דימומים.   
הצמח נפגע מאוד מעש, שמקורו בארה"ב וגורם נזקים רבים, בעיקר לאוכלוסיות הטבעיות.
בישראל הצמח נפוץ בנוי וגדל במקומות רבים בפארקים ובגינות.
משפחת הדקליים היא משפחה גדולה של צמחים חד-פסיגיים הכוללת כ-200 סוגים ובהם כ-3,000 מינים שתפוצתם היא באזורים הטרופיים והסובטרופיים. רוב מיני המשפחה עם עצים שיש להם צרורות סגורים של צינורות שיפה ועצה ואינם מחדשים אותם במהלך חייהם. עקב זאת מגיע הגזע לקוטר סופי כבר בתחילת הגידול וכל השורשים יוצאים מבסיס הגזע. כל זה מגביל מאוד את התפתחותם ואת גודלם של עצי הדקליים. התפתחות זו שונה בתכלית מרוב העצים הדו-פסיגיים שלהם טבעות של רקמות עצה, קמביום ושיפה וגזעם מתרחב בכל שנה. כמו"כ נמצא אצל הדקליים עלים מנוצים המתפתחים מניצן אחד בלבד הנמצא בראש הצמח. כל פגיעה בניצן תביא למות העץ או הגזע שהוא נמצא בראשו.
כתב צבי אבני