שיטה טטרגונופילה היא שיח או עץ קטן מאוד. גובהו 5-2 מ' (נסקר באוסטרליה פרט בודד בגובה 6 מ'). כמו למיני שיטים אחרים הנפוצים באוסטרליה, לשיטה טטרגונופילה עלים פילודיים, כלומר מתאפיינים בהתרחבות של הפטוטרת ובהיעלמות של הטרף שהיה מנוצה פעמיים. הפילודים במין זה דקים, דמויי מחט (דומים אך דקים יותר מאשר בשיטה סקלרוספרמה) והופכים ממש לקוצים.
לשיטה טטרגונופילה ענפים חלקים. הפילודים דמויי המחט יוצאים מבליטות בענפים בקבוצות של 6-2 (עפי"ר 4). אורכם עד 3 ס"מ ועוביים 1 מ"מ. בצעירותם הם רכים; בהתבגרם – מתקשים ומתחדדים כמו קוצים.
התפרחות בצורת כדורים צהובים המכילים עד כ-50 פרחים. הן יוצאות בקבוצות של 5-1 מחיק הפילודים ולהן עוקצים באורך 3-1 ס"מ. בהתייבשם נראים התרמילים  כעשויים מנייר. צורתם מגלית מעט ומעוקלת, מחויצים מעט בחלקים שבין  הזרעים, אורכם עד 10 ס"מ ועוביים כ-0.5 ס"מ והם מסתיימים בקצוות מחודדים. הזרעים צהובים בהירים, אליפטיים, נראים כאילו מוקפים בחבל ואורכם 5.5-4 מ"מ. 
התושבים במרכז אוסטרליה משתמשים בזרעי שיטה זו לאפיית עוגות. כמו"כ משמש השיח את הילידים המקומיים לטיפול ביבלות. הם מחדירים את הפילודים הנוקשים והחדים ליבלות, והסרתן מתאפשרת בקלות אחרי 5-4 ימים. קליפת השיחים משמשת תרופה נגד שיעול. למרות ערכה התזונתי הנמוך משמשת שיטה טטרגונופילה צמח מספוא במקומות מסוימים במערב אוסטרליה ובמרכזה.
שיטה טטרגונופילה יכולה לשמש לשימור קרקע, במיוחד בדיונות חול.
שם הסוג בלטינית נגזר מהמילה היוונית Acacia, שמשמעה נקודה חדה, והיא באה לבטא את הקוצים במין, שהוגדר במאה הראשונה לספירה במצרים – שיטת הנילוס.  שם המין בלטינית נגזר מהתופעה שבד"כ יש ארבעה (tetra) עלים (פילודים) (phyla) היוצאים בזווית (gono) זה מזה מאותו חיק בענף.
השם באנגלית Dead finish מקבל שתי משמעויות: האחת בשל הקוצניות של הפילודים וקשיחותו של הצמח והאחרת בשל עמידותו ליובש והיותו, לכאורה, הצמח האחרון ששורד בתנאים קיצוניים כשהכול כבר מת מסביב. קיים גם הסיפור על ארנבים, שבשנים טובות מתרבים מאוד, ובהגיע היובש הם מטפסים על השיחים של שיטה זו, נלכדים בענפים הקשים ובפילודים הקוצניים ומוצאים שם את סופם.
לצמח עוד שם באנגלית: Prickly wattle. wattle הוא שמן השיטים הגדלות באוסטרליה והן ללא עלים אמִתיים וללא קוצים; Prickly משמעו קוצני, בשל הפילודים דמויי המחט.
באוסטרליה גדל השיח באופן טבעי מצפון לדרום וממזרח למערב כמעט בכל הפרובינציות והמדינות ביבשת, אך עיקר תפוצתו במערב אוסטרליה. שיטה זו אופיינית לאזורים מדבריים או מדבריים למחצה, שם נמצא אותה במישורי הצפה ולאורך ערוצים. שיטה זו נחשבת לעמידה באופן קיצוני ליובש ולקור ואף מתחדשת מצוואר הגזעים לאחר שרֵפה.
פרט לצמח שנשתל באילנות לא ידוע על נטיעות שלו בישראל. גם אם ינסו לאקלם אותו צריך לבחון קודם אם הוא עלול להפוך לצמח פולש בבתי גידול מדבריים.
כתב צבי אבני