כף-אווז ריחנית היא צמח חד-שנתי זקוף או מסתעף אלכסונית, שגובהו הרגיל הוא 50 ס"מ. ריחו נעים. הוא מכוסה שערות קטיפתיות. העלים צרים וארוכים, משוננים באורח סדיר בשיניים אסימטריות כמשור. בצידו התחתון של העלה נראות בלוטות צהבהבות. זהו צמח פולש מאמריקה הטרופית, שנאסף לראשונה בארץ בידי אבות הבוטניקה הישראלית: ב-1906 בידי אהרון אהרונסון ביפו, וב-1926 בידי אלכסנדר אייג בתל-אביב.
כף-אווז ריחנית פורחת במשך רוב השנה, ממרס עד אוקטובר. התפרחת מכבד המורכב משיבולים צפופות. הפרחים זעירים, ירוקים, מואבקי-רוח.
כף-אווז ריחנית גדלה בשקעים לחים בעיקר בצפון הארץ. היא מעדיפה שולי שדות שלחין, אשפתות, ביצות, מליחות, צידי דרכים ומעזבות. המין נפוץ בכל חלקי הארץ פרט לנגב. תפוצתו משתרעת כמעט בכל חלקי העולם.
במין זה נמצא שמן הידוע בשם "שמן-כף-אווז", והוא מכיל חומר הגורם לדלקות עור. מגדלים אותו גם בתרבות כצמח-מאכל וכתרופה להרחקת תולעי-מעיים באדם ובבהמה. תה ממנו נחשב כאמצעי לעידוד שפיעת החלב ולהשקטת כאבים שלאחר לידה. משתמשים בו גם נגד אסטמה, פגעי-עור, מלריה, מחלות עצבים.

בסוג 300 מינים, כולם צמחים של מעזבות או של שדות מושקים ("עשבים רעים"), 8 מינים בארץ. מין אחד מטופח בתרבות לשם יבולי זרעיו, ידוע בכינוי קינואה.

כתב מייק לבנה