עץ מדברי נמוך עם מבנה מרשים כשל מטרייה: גזע בודד ובלתי מסתעף, ובגובה מסוים (1–3 מ') מסתעף פתאום הגזע לצמרת רחבה ושטוחה. צבע קליפת הגזע חום־אדמדם.
העץ מעמיק שורשים. הוא גדל במקומות שיש מים בקרקע בעומק רב, ומנצל מאגרי מים שצמחים אחרים אינם יכולים להתחרות עליהם. שכיח בעיקר בקרקעיות של נחלי אכזב במדבר. גדל בנגב, חודר גם לסביבה, לאזורים מעט פחות שחונים וחמים.
שכיח במקומות מתאימים, בולט בנוף ותופס מקום מרכזי באקוסיסטמה.
קוצני מאוד, הקוצים מוצאם מעלי לוואי, והם חדים ונוקשים. ואכן זקוקים עליו הרכים לכל הגנה אפשרית בסביבה שכל ציץ ירק רענן מבוקש מאוד. הקוצים כה חדים, עד שנהגי רכב מדברי למדו מנסיונם להימנע מלדרוס בגלגליהם ענפי שיטה שנשרו, כי הם מנקבים את הגלגלים. עם זאת מצליח הגמל לשרבב שפתיו בין הקוצים ולנגוס מן העלים. צבאים ניזונים מפירות שנשרו. יתירה מזו: זרעיו ייטיבו לנבוט אחרי שעברו בקיבתו של צבי.
העץ נמנה עם משפחת השיטיים (לשעבר מימוזיים) בסדרת הקטניות. העלים מסורגים, מנוצים פעמיים. על ציר העלה יש צופנים אחדים.
פורח בעיקר מאוקטובר עד דצמבר, גם במרס–אפריל. צבע הפרחים צהוב בהיר, ערוכים בצפיפות בכדור קטן, כמו ביתר מיני הסוג. זיריהם ארוכים, בולטים מתוך הכותרת ומתוך כדור הפרחים, והם תורמים את עיקר הצבע של התפרחת. הפרי תרמיל מסתלסל.
העלים והענפים הצעירים קירחים.

בסוג שיטה 750 מינים, מחציתם באוסטרליה ובאיי האוקייאנוס השקט. בארץ 4 מינים בבר, ועוד אחדים בתרבות.

כתב מייק לבנה
סוג זה היה שייך בעבר למשפחת המימוזיים (שיטיים), אשר לפי השינויים הסיסטמטיים של השנים האחרונות נחשבת כתת-משפחה של הקטניות.

לא עודכן