קנרס סורי הוא קוץ רב-שנתי גדול. מתוך שורש-אגירה מעמיק ומעובה מפתח הצמח בראשית החורף שושנת של עלים ענקיים (אורכם עד 80 ס"מ ורוחבם עד 50 ס"מ), שסועים לאונות. גונם ירוק מאפיר, ועליהם משורטטים קוים וכתמים לבנים. בקצה כל אונה מזדקר קוץ מתון.
קנרס סורי פורח בקיץ, מיוני עד אוגוסט מתוך השושנת עולה באביב גבעול-פריחה בגובה 60–180 ס"מ, מסתעף בחלקו העליון. בראשי סעיפי הגבעול מתפתחות בראשית הקיץ 3–8 קרקפות-פרחים גדולות, קוטרן עד 10 ס"מ. הפרחים כולם צינוריים, דו-מיניים. צבעם כחול–סגול עז ועמוק, יפה במיוחד. הקרקפת מוקפת בעלי עטיף גלדניים, קוצניים, דוקרים מאוד, גונם נוטה לארגמן. הפנימיים זקופים, החיצוניים כפופים אחורה. בסיסיהם של עלי העטיף, המעורים במצעית, אכילים, ובעיקר אכילה המצעית עצמה. שטחה עשוי כחלת-דבש. ההאבקה על-ידי חרקים, בעיקר דבורים. האבקנים מבשילים לפני הצלקות, אך יש גם האבקה עצמית. הזרעון ביצי מוארך. בראשו ציצית עשויה דורים אחדים של זיפים מנוצים, מאוחים בבסיסיהם לטבעת.
קנרס סורי מופיע בצפון הארץ ובמרכזה באדמה כבדה עמוקה, בעיקר בהרים. תפוצתו העולמית מצומצמת רק לארץ-ישראל, סוריה ועירק.
הוא קרובו של הקנרס (ארטישוק) התרבותי, אשר החלק הנאכל בו הוא מצעית התפרחת בעודה בניצן. גם צמח הבר נאכל באותה צורה, אך הוא פחות נוח לאכילה. "ארטישוק ירושלמי" איננו קנרס כלל, אלא פקעת של מין חמנית. השם העברי קנרס מופיע כבר במשנה, בתלמוד הירושלמי ובתוספתא, והוא תעתיק של השם הרומי הקדום, הנשמר עד היום גם בשם המדעי. שמו הערבי חורפייש (כמו שמם של קוצים נוספים), ובכך הוא גורם בלבול, כי בעברית קראנו בשם חורשף לקוץ אחר.
המין יחיד בסוגו בארץ, בעולם – 14 מינים, רובם בארצות הים התיכון.

כתב מייק לבנה

לא עודכן