כר קוצני סבוך של מרומי החרמון. בן-שיח הצומח בדמות כר שטוח, גובהו כ-20 ס"מ וקוטרו כ-40 ס"מ. גדל רק בחגורה הכרקוצית בחרמון, מרום של 1700 מ' ומעלה. גדל במדרונות, במיוחד בשלוגיות ובשולי-דולינות. המין טרם נמצא בשום מקום אחר בעולם, ויתכן שיתברר כי הוא אנדמי לחרמון – אחד המינים הבודדים מצמחי החרמון שלא דווח עליו מהרי הלבנון ולא מטורקיה. הצמח מצמיח תחילה ענפים רכים ועליהם עלים ארוכים. בהמשך מתקשים הענפים ומתעצים, עליהם נושרים, ובמקומם מתפתחים עלי-קיץ קטנים. מחיקי העלים העליונים יוצאים עתה ענפים הנושאים פרחים ומסתיימים בקוצים. פורח ביוני–אוגוסט. הפרחים זעירים, ובולט בהם עמוד-העלי שצבעו סגול. נוסף לכך נצבעים בעונת הפריחה גם קצות ענפי-הפריחה בסגול עז. מה משמעותה של תופעה זו? הנושא טרם נחקר לאשורו, אך יתכן שגם זו צורה להזעיק מאביקים לצמח. הכיצד? משפחת הסלקיים התמחתה בהאבקת-רוח, שאינה דורשת פרחים צבעוניים גדולים, וכך נוהגים יתר בני המשפחה. והנה אולי "החליטה" הנואית לשוב ולנקוט בהאבקת חרקים, בעוד הדרך חזרה לגדל פרחים גדולים כבר היתה חסומה בפניה מאז ויתרה המשפחה על האבקת חרקים ועברה להסתגל להאבקת-רוח. מה עשתה הנואית? הלכה ופיתחה לעצמה דרך מקורית משלה, אולי פחות משוכללת אך כנראה עובדת היטב, והיא מאותתת לחרקים המאביקים לא רק בפרחיה אלא בכל שטח הענף הנושא פרחים. בסוג נואית 17 מינים, הגדלים במערב אסיה. בארץ ידוע מין נוסף, הנואית הקוצנית, הגדל בנגב ובמדבר יהודה. הסוג נקרא על שם נוֹאֶה, בוטנאי צרפתי שחי בתחילת המאה ה-19. המין החרמוני חדש למדע, הוגדר רק משהגיע המחקר הישראלי לחרמון אחרי מלחמת ששת הימים. לדעת חלק מהחוקרים יתכן שאין זה כלל מין בפני עצמו, אלא תת-מין של הנואית הקוצנית, ולכן זה תת-מין אנדמי – כבוד קצת פחות גדול מאשר להיות מין אנדמי כתב מייק לבנה

עודכן