דרדר הלבנון (לשעבר גם כדרדר הלבנון) הוא קוץ רב-שנתי יפה-פריחה של מרומי החרמון. זה בן-שיח כדורי נמוך ומשתרע (כרקוץ), גובהו 5–10 ס"מ, קוטרו 20–30 ס"מ. העלים מוארכים, שעירים-אפורים. עלי המעטפת קוצניים, כל אחד נושא 5 קוצים קצרים.
דרדר הלבנון פורח בסוף האביב של מרומי החרמון, במאי–יולי. קרקפות הפריחה צבען צהוב-גופרית מרנין, קוטרן 2 ס"מ, והן זוהרות למרחוק. כל הפרחים בקרקפת צינוריים. גם הקרקפות היבשות, אחרי שהפרחים נבלו, מציגות תמונה מרשימה, מזכירה מעט את הקרקפות היבשות של דרדר גדול-פרחים.
דרדר הלבנון גדל במדרונות מוכי-רוח ובסלעים, במיוחד בדולומיט סוכרי. הוא שכיח למדי בחרמון מרום 2000 מ' ומעלה. אינו גדל כלל ביתר אזורי הארץ. המין שייך לקבוצה בתוך הסוג דרדר, שהוגדרה פעם כסוג נפרד בשם כְּדַרְדַּר, אך הוחזרה לאחרונה לחיק הסוג דרדר. המין אנדמי ללבנט, תפוצתו העולמית ממצומצמת לחרמון, ללבנון ולדרום טורקיה.

בסוג דרדר 600 מינים, בארץ 22, מהם 5 אנדמיים לארץ-ישראל או לסביבתה הקרובה. מינים אחדים של דרדר מקובלים בגינות-נוי. העלים יוצאים בתחילת החורף בבסיס הצמח דוּרים-דוּרים, ונראה שזה המקור לשם הסוג בעברית ובערבית. העלים האלה נאספים על-ידי ערביי הארץ כירק לסלט, טעמם מריר עדין. רוב מיני הדרדר קוצניים. העלים והגבעולים אינם קוצניים, הקוצים מרוכזים בעלי-המעטפת (חפים), המקיפים את התפרחות. חפים אלה קרומיים או גלדניים, רעופים, ומסתיימים לרוב בקוץ. כל הפרחים צינוריים. הפרחים החיצוניים בקרקפת עקרים, חסרים שחלה, עלי ואבקנים. לעיתים הם גדולים יותר מפרחי המרכז, והם בלתי-נכונים (א-סימטריים), משמשים מעין שלט-פרסומת לקרוא מרחוק לחרקים המאביקים. הפרחים הפנימיים דו-מיניים, נכונים, כל אחד מהם זקוק להאבקה נפרדת. האבקה עצמית נמנעת בזכות הפרדה במועדי ההבשלה של החלק הזכרי (האבקנים) והחלק הנקבי (הצלקת): האבקנים מבשילים קודם, ורק אחרי כמה ימים מבשילה הצלקת. מנגנון ההאבקה מופלא, מומלץ להפעילו באמצעו קיסם ולעקוב אחריו: האבקנים בפרח מאוחים, יוצרים יחד צינור המקיף את עמוד העלי. המאבקים (שקי-האבקה שבראש האבקנים) פונים פנימה. כאשר מבשילה האבקה בתוך הצינור, הרי הצלקת (שבראש עמוד העלי החבוי בתוך הצינור) עוד לא בשלה לקלוט אבקה. חרק הנוגע בפרח בשל מחולל בפרח תגובה מדהימה: צינור האבקנים מתחיל "להתלבט", מתנועע בתנועה גלית, מתקצר, ואז הצלקת (שאינה מתקצרת) דוחפת כמו בוכנה גושיש אבקה אל ראש הצינור, וזה נדבק לחרק. כשיגיע החרק אל פרח אחר, שהצלקת שלו כבר בשלה ובולטת, הוא יאביק את הצלקת. הזרעים מצויידים לרוב בציצית, המסייעת לפיזורם ברוח.

כתב מייק לבנה

עודכן