דבשה לבנה היא פרפרני חד-שנתי או דו-שנתי גבוה של גדות נחלים וביצות. הצמח מגיע לגובה של 2 מ'. הגבעולים זקופים ומסועפים מאוד. העלים תלתניים, העלעלים אליפטיים מוארכים, שפתם משוננת. העלעל האמצעי נישא על פטוטרית.
דבשה לבנה פורחת במשך כל האביב והקיץ, מאפריל עד אוקטובר. התפרחת מעין שיבולת. הפרחים פרפרניים לבנים קטנים, אורכם 5 מ"מ. זה המין היחיד בארץ של דבשה שפרחיו לבנים. התרמילים כדוריים עד אליפטיים, פחוסים קלות, קטנים (3 מ"מ), בראשם מקור דק, והם מכילים זרע אחד או שניים. פני התרמיל מעוטרים ברשת של קמטים. לאחר ההבשלה צבעם משחים.
דבשה לבנה נפוצה ברוב חלקי הארץ, במיוחד בחבל הימתיכוני, ותפוצתה פולשת אפילו למדבר בבקעת ים המלח. היא גדלה בעיקר ליד מים, מעט גם ביער, בשדה-בור, בצידי דרכים. תפוצתה הצטמצמה עם היעלמותם של בתי הגידול הלחים. הצמח מהיר-צמיחה, והוא נחשב לחד-שנתי היחיד המצליח (בין היתר בזכות צמיחתו הנמרצת) להתחרות ולשגשג בצומח הגדות, שהרי צומח הגדות הוא בית-גידול מבוקש ותחרותי מאוד, צפוף ומצל.
תפוצתו העולמית של המין נרחבת בארצות שסביב הים-התיכון והרחק צפונה ומזרחה. מגדלים אותו למרעה ולמספוא גם בצפון אמריקה, אוסטרליה ודרום אפריקה. זהו צמח-דבש חשוב בקיץ, והוא משמש בארצות שונות גם למספוא ולזבל ירוק.
הוא מקובל בין ערביי הארץ כתבלין לחלב ולמוצרי-חלב, המוסיף להם ריח טוב, אך על הטעם חלוקות הדיעות. ברפואה העממית הוא נחשב לתרופה נגד הקאה ובחילה, כמעשיר את הדם וממריץ את הגוף. אחרים רואים בו אמצעי לשיכוך כאבי וסת, להורדת לחץ-דם. לכל אלה משתמשים במרתח מהפרחים, ואילו מרתח מהעלים נועד לריפוי דלקת עיניים ופגעים בעור.

בסוג דבשה מונים 25 מינים, 6 מינים גדלים בר בארץ, ועוד אחדים בתרבות. העלים תלתניים, המרכזי נישא על פטוטרית. עלי הלואי מעורים בפטוטרת, מרצעיים. שפות העלעלים משוננות. התפרחת שיבולת. הפרח פרפרני צהוב או לבן. הסוג דומה לקרוביו (תלתן, אספסת, גרגרנית), והוא נבדל מהם בתפרחתו המוארכת, הדומה לשיבולת; ובתרמילו הקטן (אגוזית), שהוא חד- או דו-זרעי, ביצי או כדורי, בולט מהגביע. התרמיל אינו נפתח, פניו מצויירים ברשת של קמטים. עמוד העלי ארוך ונותר על הפרי.
מינים שונים משמשים בתור צמחי מרעה, דבש ומרפא.


כתב מייק לבנה

עודכן