אוזן גדי צהובה הוא צמח עשבוני חד-שנתי זקוף, מסתעף מעט, גובהו 30 ס"מ. הוא משמש דוגמה יפה לתופעת ההטרוקרפיה, היינו פיתוח של טיפוסים שונים של פירות על אותו פרט. העלים אזמליים, ערוכים כולם בשושנת בתחתית הגבעול. שפתם תמימה או משוננת קלות בצורה בלתי-סדירה. בסיס העלה מורחב לנדן. אֹזֶן גְּדִי צְהֻבָּה פורחת במרס–אפריל בקרקפות דלות-פרחים. כל הפרחים לשוניים צהובים. לכל פרט יש שני סוגי תפרחות: סוג אחד הוא של תפרחות הנישאות בראש הגבעול; וסוג שני הן תפרחות בבסיס הגבעול, בגובה פני הקרקע ואף שקועות בתוך הקרקע. התפרחות שבראש הגבעול הן קרקפות רגילות, טיפוסיות למשפחה, שקוטרן 2 ס"מ ובהן 20 פרחים. הן מייצרות זרעים המיועדים להפצה למרחקים. התפרחות בבסיס הצמח דומות, אך הן קטנות ודלות-פרחים, קוטרן חצי ס"מ בלבד ובכל קרקפת רק 1–3 פרחים, והן מייצרות זרעים שאינם מופצים אלא נובטים במקום שגדל צמח האם. על ידי כך גדלים הסיכויים לנביטה במקום שהוכח כבר כמתאים ומוצלח, וגם נשמרים הסיכויים להתפשט לבתי גידול חדשים. הפרחים מואבקים על-ידי דבורים בודדות. המין גדל בארץ בבתה בכל חלקי החבל הימתיכוני, חודר אף לשולי המדבר. ביוון העתיקה הכינו מצמח זה שיקוי אהבה, וזה גם מקור שמו המדעי. השם העברי לקוח מן השם הערבי, המציין את דמיונם של חפי התפרחת לאוזניו של גדי. כתבו יובל ספיר ומייק לבנה

לא עודכן