דל-קרניים כרמלי הוא צמח חד-שנתי זקוף ומסתעף, גובהו 1 מ' ויותר. הוא שכיח מאוד בבתי-גידול שונים. מיד רואים עליו שהוא מן הסוככיים, אך קל להבחין בינו לבין סוככיים לבני-פרח אחרים: תפרחתו דלילה, קרני הסוכך מעטות, מרווחות ומפושקות, שונות באורכן זו מזו; וסימן מיוחד – גבעוליו מחוספסים כנייר-זכוכית, בעיקר עם העברת היד על גבעוליו כלפי מטה, כי הם מכוסים זיפים קצרים הפונים מעלה. הגבעול מסתעף בצורה דו-בדית. העלה מנוצה פעם אחת בלבד ל-5–7 עלעלים רחבים חרוקים לשיניים משוריות. ככל שעולים במעלה הגבעול קטן מספר אונות העלה ורוחבו מצטמצם.
דל-קרנים כרמלי פורח בסוף האביב ואל תוך ראשית הקיץ, מאפריל עד יוני. התפרחת היא סוכך בן 3–7 קרנות מפושקות ושונות באורכיהן. אין עלי מעטפת, או שהם נושרים עד מהרה. הפרח לבן, עלי הכותרת מכוסים זיפים בצידם התחתון. עלי הכותרת החיצוניים בסוככון ובעיקר בסוכך גדולים מהאחרים. אחרי הפריחה נוטות קרנות הסוכך מעלה וכלפי המרכז, הסוככים נצמדים זה לזה ושומרים על הזרעים עד הירטבם בגשם של השנה הבאה. הפרי פחוס ורקוע כמטבע, מוקף מלל קרומי, קוטרו 7 מ"מ, והוא מכוסה שערות הדוקות.
דל-קרניים כרמלי גדל בשדות-בור ובחורש פתוח, במיוחד בצידי דרכים. נפוץ בחבל הימתיכוני בצפון הארץ ובמרכזה, במיוחד בהרים. זהו צמח אנדמי ללבנט, תפוצתו העולמית מצומצמת רק לארץ-ישראל ולסוריה. המין יחיד בסוגו.

כתב מייק לבנה

עודכן