סוף מצוי הוא צמח רב-שנתי זקוף וגבוה של שולי מים. תחילה הבה נתיר את הסבך קנה – סוף – קנה-סוף: סוף נזכר בתנ"ך פעם אחת יחד עם קנה, כאות להתייבשות נהרות וצמחיית גדותיהם "קנה וסוף קמלו" (ישעיהו יט, ו), וברור שמדובר שם בשני צמחים שונים. פעמים אחרות נזכר הסוף בנפרד: "ותשם בסוף על שפת היאור" (שמות ב, ג. וכן גם שמות ב, ה; דברי הימים ב, כ, טז). קנה משמעו ענף חלול כצינור. אכן, לצמח שאנו קוראים היום קנה יש גבעולים חלולים, ולצמח שאנו קוראים לו סוף אין גבעולים על קרקעיים כלל, פרט לגבעול הפריחה, וזה איננו חלול. סביר ומקובל כי הזיהוי של קנה ושל סוף אכן קולעים למה שנקרא כך בתנ"ך, אך אין זה בטוח. פעם נוספת נזכר צמח – כנראה אחר לגמרי – בשם סוף (יונה ב, ו), ושם הכוונה אולי לאצה ימית. מכאן אולי גם השם ים-סוף. בעבר קראו לסוף גם בשמות חשיפה וזנב החתול (תרגום שמו העממי באנגלית). מעתה נזכור, אנו מכירים שני סוגים שונים של צמחים – האחד קנה והאחר סוף. אין בין הצמחים יצור בשם קנה-סוף.
הסוף מפתח בתוך הקרקע גבעול מסועף בצורת קנה-שורש זוחל, ובו חללים בין-תאיים אוגרי אויר, המסייעים לו לנשום בסביבה דלת החמצן שבמים. מהמפרקים של קנה-השורש יוצאים עלים כלפי מעלה ושורשים כלפי מטה, וכך מתרבה הצמח רביה וגטטיבית נמרצת. אין לסוף גבעולים על-קרקעיים, פרט לעמוד התפרחת. העלים יוצאים ישר מהקרקע, מקנה-השורש, והם סרגליים, זקופים וארוכים מאוד, עד 2 מ', רוחבם ס"מ אחד. מה סודם? איך יכול עלה כה ארוך ודק לעמוד זקוף? העלה אמנם צר, אך לא שטוח אלא עבה (4 מ"מ). נחתוך את העלה לרוחבו ונגלה מבנה מופלא של מערכת מחיצות וביניהן חללי-אויר כארגזים. המחיצות מחזקות את העלה מבחינה מכאנית, וחללי האויר מאפשרים מעבר אויר עשיר בחמצן מהעלים אל קנה השורש ואל השורשים השקועים בבוץ. העלה מפותל מעט סביב עצמו לאורכו, מה שמוסיף ליציבותו.
סוף מצוי פורח בקיץ, מיוני עד אוקטובר. גבעול התפרחת הוא הגבעול העל-קרקעי היחיד בצמח, ואין הוא נושא עלים. הוא זקוף, עגול, גובהו 2 מ'. תוכו בנוי מרקמה ספוגית ואיננו חלול. צבע הפרחים חום בהיר, הם זעירים, חד-מיניים, ערוכים על שזרה עבה בראש גבעול-פריחה ארוך – בעצם לא ממש בראשו: מעל לתפרחת עוד מזדקר חלק מהגבעול, מתחדד בסופו. המראה הכללי של התפרחת הוא מכונס וצפוף, כשל מברשת לניקוי בקבוקים. לתפרחת שני חלקים: למעלה פרחים זכריים, מתחת להם פרחים נקביים. בין הפרחים הנקביים לפרחים הזכריים נותר רווח. ההאבקה נעשית באמצעות הרוח. הפרח הנקבי מלווה בציצת-שערות בבסיסו, הנותרת גם בפרי ומסייעת להפיצו למרחקים ברוח. הפרי יבש (אגוזית). התפרחת ציורית, ויש המתפתים לשמור אותה יבשה בבית לקישוט. אולם בשלב מסויים מתייבשת התפרחת ומפיצה בכל רחבי הבית מאות זרעים מצוייצים. נגד זה יש המתחכמים ומרססים את התפרחת בלכה שקופה.
סוף מצוי גדל ממש ליד גוף-המים, חודר אף לתוך מים רדודים עד עומק של 30 ס"מ. במערך החיגור סביב המים תופס הסוף מקום בחגורה הראשונה, הקרובה ביותר לגוף המים. הוא גדל בבתי-גידול מתאימים בכל אזורי הארץ. תפוצתו העולמית רחבה באפריקה, באסיה ובאירופה.
העלים משמשים לקליעת מחצלות וסלים, ציציות הזרעים – לבידוד ולמילוי כריות. קנה-השורש אכיל. גם ליבת גבעולי הפריחה בצעירותם אכילה.
בסוג 10 מינים, בארץ 4 מינים, שלושת האחרים נדירים מאוד. הסוג מבודד, יחיד במשפחתו, משפחת הסופיים, הנמנית עם סדרת הדקלאים.

כתב מייק לבנה

לא עודכן