קיפודן בלנש הוא קוץ רב שנתי, שחלקיו העל-קרקעיים מתים מדי קיץ. עיקר קוציו מרוכזים בתפרחתו. בחורף מלבלבים עלי-הבסיס, ובאביב מתרומם גבעול יחיד, זקוף, בלתי מסתעף, נוקשה אך לא מעוצה, לגובה של 60 עד 130 ס"מ. עלי הגבעול יושבים, בסיסם חובק את הגבעול. הם מחולקים לאונות מרצעיות צרות וקוצניות, כל אחת מהן מסתיימת בקוץ נוקשה ארוך. העלים והגבעול שעירים ואפורים כמכוסים בקורי עכביש. במין זה כלולים גם הצמחים שנקראו בעבר קיפודן קוצני וקיפודן רב-קרני.
קיפודן בלנש פורח ביוני וביולי. לתיאור התפרחת ראה בתיאור הסוג (להלן). הפרחים בהירים, גונם לבן עד תכול חיוור. הפרח הבודד גדול, 5 אונותיו סרגליות, מפושקות ופרושות ככוכב, קצה האונה נגלל אחורה. צינור-האבקנים מפוספס לאורכו בסגול כהה. תפרחותיו ניכרות בקוצים ארוכים המפוזרים בכדור באורח בלתי-סדיר, בולטים הרחק כקרניים אל מחוץ למעטפת הכדור הקוצנית הרגילה. קוצים אלה בהירים, בצבע קש או לבן כסוף, והם במוצאם חפי-מעטפת של פרחים עקרים.
קיפודן בלנש שכיח בקרקעות גירניות מדבריות. הוא גדל בעמק הירדן ובמדרונות היורדים אליו משני עבריו, וכן בצפון הנגב ובמרכזו. זהו המין היחיד כמעט של קיפודן הגדל בנגב. הוא תת-אנדמי, תפוצתו העולמית מצומצמת לארץ-ישראל ולסוריה.

הסוג קיפודן כולל קוצים רב-שנתיים שתפרחותיהם כדוריות, קוצניות כקיפוד. כל חלקיהם העל-קרקעיים מתים מדי קיץ. הצמח שעיר, לפעמים לבדי, לפעמים שערותיו לבנות וארוכות, לפעמים הן אדומות ועבות. העלים גזורים, מנוצים לאונות קוצניות. עלי הגבעול יושבים, קוצניים, בסיסם חובק את הגבעול. הם מחולקים לאונות צרות וקוצניות. צידו התחתון של העלה לביד ומלבין, צידו העליון קירח וירוק כהה. התפרחת נישאת בראש גבעול יחיד, בלתי מסתעף, נוקשה אך לא מעוצה, גובהו 50 ס"מ ויותר (עד 3 מ' במקרים קיצוניים). התפרחת כדורית, קוטרה כרגיל 50 מ"מ, קוצנית מאוד, קיפודית. היא מורכבת מהרבה קרקפיות נפרדות המגובבות בצפיפות בצורה רדיאלית על מצעית כדורית משותפת, בכל קרקפית רק פרח אחד, דו-מיני ופורה. האבקנים מבשילים לפני הצלקת. הפרח צינורי, גדול יחסית לפרחי משפחת המורכבים. לכל קרקפית יש מעטפת כפולה: חפי המעטפת החיצונית הם עלים מנוצים לזיפים רבים כמכחול, חפי המעטפת הפנימית הם קוצים ירוקים ארוכים, נוקשים וחדים מאוד. הם המקנים לתפרחת את הופעתה הקוצנית. הזרעון מוארך, נושא בראשו נזר קצר בלתי נשיר. הקרקפיות היבשות ובהן הזרעים נותרות זמן רב על הצמח היבש, בחלקן עד החורף הבא.
בסוג 120 מינים, רובם באירופה ובארצות הים התיכון והמזרח התיכון. ההבחנה בין המינים קשה לפעמים, ואף חלים שינויים בקביעת המומחים. בארץ הוגדרו 10 מינים, רבים מהם גדלים רק בתחום מצומצם, אנדמיים.

כתב מייק לבנה

עודכן