דו-קרן מדברית היא מצליב חד-שנתי מסתעף ושרוע. כל הצמח מכוסה שערות צמודות, המקנות לו מראה מחוספס וגוון אפרפר. הצמח נושא עלים גם בשושנת בבסיסו וגם לסרוגין לאורך הגבעול. העלה פשוט, סרגלי מוארך, שפתו תמימה, בסיסו מצטרר לפטוטרת. הצמח מסתגל היטב לתנאים, ובהתאם לכמות המים בבית-השורשים שלו בשנה מסויימת הוא יכול לגדול לצמח שקוטרו 40 ס"מ היוצר מאות פירות, או לצמח שקוטרו 3 ס"מ והוא נושא רק 2 פירות. תכונה כזאת של גמישות הסתגלותית היא אחת הדרכים שצמחים מתמודדים בעזרתה עם אי-הקביעות של תנאי המדבר, והיא נצפתה גם בצמחי מדבר אחרים: אהל מצוי, חיעד קנרי, כוכב ננסי, ששן מאפיר ועוד.
דו-קרן מדברית פורחת בחורף ובאביב. אם יש לה די מים היא מתחילה לפרוח כבר בדצמבר, ואם יורד במדבר שוב גשם יעיל בהמשך היא ממשיכה לפתח פרחים עד מרס. הפרח קטנטן, אורך הגביע 1 מ"מ, אורך הכותרת 2 מ"מ. עוקץ הפרח עבה. הפרח צהוב, מצליב אופייני: זה פרח דו-מיני עם 4 עלי גביע ירוקים, 4 עלי כותרת צהובים מפורדים, 4 אבקנים ארוכים ועוד 2 קצרים. הפרחים נישאים בקבוצות צפופות בראשי הגבעולים. הפרחים בתפרחת נפתחים בהדרגה החל בפרחים התחתונים. התפרחת צפופה בשעת הפריחה, מתארכת לקראת הבשלת הפרי, כך שהפירות ערוכים בדלילות לאורך הגבעול מתחת לפרחים הצעירים יותר. הפרי יושב על הגבעול ללא עוקץ, הוא קצר ושמנמן כנקניקיה, מצולע לאורכו ל-4 צלעות (חתכו מרובע), והוא משונץ מעט בין הזרעים. בראשו מסתעף הפרי לשתי קרניים, שנתנו לסוג את שמו. בין הקרניים מזדקר עמוד העלי. הזרעים ערוכים בטור אחד בכל מגורה. הפרי הבשל צמוד לגבעול גם אחרי שהצמח מתייבש, והוא מתפשק בהירטבו ורק אז מפזר את זרעיו.
דו-קרן מדברית נפוצה במדבר, בערבה ובבתות-ספר בכל חלקי הנגב, מדבר יהודה ודרום הבקעה. תפוצתה העולמית משתרעת ברחבי מדבריות צפון-אפריקה ודרום-מערב אסיה.

כתב מייק לבנה

עודכן