צנון פגיוני הוא צמח חד-שנתי מסתעף, גובהו 40–80 ס"מ. כולו מכוסה שערות נוקשות-מעט, בלתי-נעימות למגע.
צנון פגיוני פורח בעיצומו של אביב, במרס–אפריל. הפרח ורוד או סגול. טרפי עלי הכותרת מעורקים בעדינות בארגמן. בסיס הטרף (לוע הפרח) לבן. הפרח טיפוסי למשפחת המצליבים, עם 4 עלי גביע אדמדמים זקופים ו-4 עלי כותרת שטרפיהם פרושים כצלב. כל עלה-כותרת מחולק לציפורן ולטרף. במרכז הפרח 6 אבקנים – 2 קצרים בדור החיצוני, ועוד 4 ארוכים בדור הפנימי. בבסיס האבקנים מופרש צוף, השמור עמוק בצינור הכותרת, כך שרק דבורים שחדקן ארוך מצליחות להגיע אליו, ליהנות ממנו ולהאביק את הפרח. הצלקת מבשילה לפני האבקנים. הפרחים נישאים על גבי עוקצים וערוכים באשכולות דלילים על גבי הגבעול. הצמח ניכר בפריו, כמו רבים מבני משפחת המצליבים: הפרי ארוך (עד 12 ס"מ), סרגלי, מחודד ממש כמו פגיון, עגול בחתך-רוחב. אינו משונץ בין הזרעים.
צנון פגיוני שכיח בבתה ובשדות, בעיקר בחבל ההר בצפון הארץ. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות שלמזרחו של הים התיכון.
בסוג 10 מינים, בארץ גדלים בר 4 מינים. 2 מהם מועמדים להחשב כאבות הצנון התרבותי.

כתב מייק לבנה

לא עודכן