קדד פיינברון הוא צמח רב-שנתי זקוף וגבוה, בלתי מסתעף. העלה מנוצה לעלעלים רבים, מכחילים, מקופלים לאורך העורק הראשי. המין כולל צמחים שנחשבו בעבר על 4 מינים שונים (קדד פיינברון, קדד הגליל, קדד פוסט וקדד הגלעד), האחד מהם נקרא בזמנו (גם בשמו המדעי) על שם החוקרת הישראלית נעמי פיינברון, וכך הושאר שמו העברי, בעוד ששמו המדעי של המין המאוחד נקרא כיום על שם העיר חלב בסוריה.
קדד פיינברון פורח ממרס עד מאי. הפרחים גדולים, בודדים בחיקי עלים, צבעם צהוב בהיר. בולטת תופעה, שהיא שכיחה במינים רבים של קדד: הפרחים אינם בראש הצמח אלא כביכול מתחבאים: הם יושבים בחיק עלים או נישאים על גבעולים קצרים למדי בחלקו התחתון של הצמח. למרות זאת הם הומים ממאביקים. הפרי קצר ורחב, ביצי מעוגל, שעיר, קוטרו 2 ס"מ, אורכו 3–4 ס"מ, והוא בולט מתוך הגביע. בקצהו חוד ארוך.
קדד פיינברון גדל בבתי-גידול מגוונים: שדות ימתיכוניים, בתות-סְפָר, ערבות – ברבים ושונים מאזורי הארץ. תפוצתו העולמית של המין משתרעת במזרח התיכון.

קדד הוא סוג ענק של קטניות עם פרחים פרפרניים ועלה מנוצה למספר גדול של זוגות-עלעלים. אין קנוקנת בקצה העלה, ובכך קל להבדיל בין קדד לבין בקיה. מאפיין את הסוג פרי קדוד, היינו שקליפתו כפופה מתפר-הגב פנימה ויוצרת מחיצה המחלקת את הפרי לאורכו לשתי מגורות. קל לזהות את ייחודו של הפרי לפי השקע שלאורך תפר-הגב. הסוג קדד הוא מתחרה רציני על התואר "הסוג עם מספר המינים הגדול ביותר" – מונים 2000 מיני קדד בעולם, רבים מהם במערב אסיה ומרכזה. גם בארץ הוא ראשון במספר מיניו: 55 מינים שונים של קדד גדלים בחלקי הארץ השונים, רבים מהם בתנאים קיצוניים, כמו מדבר או מרומי הרים. כחצי מן המינים בארץ הם עשבים חד-שנתיים, אך חלק מן המינים הם בני-שיח קוצניים.

כתב מייק לבנה

עודכן