אספסת מצויה היא קטנית חד-שנתית קירחת, מתפצלת לענפים זקופים או שרועים באורך של 30 ס"מ. עלי הלואי משוננים עמוקות. העלעל ביצי עד מעויין רחב, משונן קלות בשוליו בחלקו העליון, בעוד חלקו התחתון תמים. עלי הלואי קרומיים, משוננים עמוקות.
אספסת מצויה פורחת באביב, במרס–אפריל. הפרח פרפרני צהוב קטן (3 עד 6 מ"מ), ובלועו קישוט אדום חיוור דמוי שיניים. התפרחות דלות-פרחים. הפרי שבלולי, כרוך נגד כיוון השעון. כריכותיו דיסקוסיות, מרווחות. על פניהן בולטים עורקים רדיאליים אלכסוניים או כפופים כקשת. שוליהן מצויידים בשיכים דוקרניים. הזרע הבשל צהוב. המין רב-צורתי (וזה גם שמו המדעי – אספסת רב-צורתית): יש הבדלים ניכרים בין פרטים ובין זנים בגודל הפרי, במספר כריכותיו, ובאורך השיכים שבשוליו.
אספסת מצויה שכיחה מאוד בכל אזורי הארץ, פרט לקצוות הקיצוניים: דרום הנגב ומרומי החרמון. היא גדלה בבתה, בנופי צומח עשבוני, בשדות-בור ובמיוחד בדשאים מושקים. תפוצתה העולמית משתרעת על פני ארצות הים התיכון, אירופה והמזרח התיכון. לחלקי עולם נוספים הובאה בידי אדם – במתכוון (כמספוא לבעלי-חיים) ושלא במתכוון.

השם אספסת מקורו פרסי, ועבר לעברית דרך הערבית. השם המדעי נקרא לפי ארץ מדי שבאירן, משם הובא כנראה אחד המינים ליוון הקדומה. סוגים קרובים הם תלתן, גרגרנית, דבשה ופקטורובסקיה. בסוג אספסת כלולים בעיקר צמחים עשבוניים נמוכים, שפירותיהם סליליים ומתפתלים כשבלול, או לפחות כפופים. העלה תלתני, העלעלים משוננים, העלעל המרכזי נישא על גבעול קצרצר הנקרא פטוטרית (עלה כזה אינו אופייני רק לאספסת, יש עוד סוגים כאלה). בבסיס פטוטרת העלה יש זוג עלי-לוואי, והם מעורים בפטוטרת. הפרחים ערוכים לרוב באשכול קצר ודל-פרחים דמוי-קרקפת. הפרח לרוב צהוב, קטן, מייצר צוף. ההאבקה נעשית על-ידי דבורים במנגנון "התפוצצות", היינו הפרח משחרר במכה אחת את כל אבקתו כאשר החרק לוחץ במקום המתאים. מנגנון זה מקובל כמבטיח האבקה הדדית, אך נמצאה גם האבקה עצמית במינים רבים. המאפיין הבולט של הסוג הוא הפרי המסולסל: לאחר ההפריה גדל תפר-הגב של השחלה, בעוד תפר הבטן אינו גדל, וכך הולך הפרי ומסתלסל (לרוב בניגוד לכיוון השעון). ברוב המינים מצוייד הפרי בשיכים הנאחזים בבגדים, בשְׂער-יונקים ובצמר. יחידת התפוצה היא הפרי כולו, ובו זרעים אחדים. הפרי נטמן באדמה, וכל שנה נובט זרע אחד. מסתבר שהזרעים בתוך אותו פרי שונים זה מזה בעובי הקליפה, מה שקובע כמה שנים יעברו עד שהזרע ינבוט. עם עקירת הצמח רואים בבסיסו, כרוך סביב השורש, את הפרי שהזרע נבט מתוכו. מיני אספסת מקובלים מאוד בחקלאות מקדמת דנא כמזון חלבוני משובח לבקר ולשאר חיות-הבית. היבול לא רק משובח אלא גם גבוה: אפשר לשוב ולקצור אותה חלקה פעמים אחדות בשנה (עד 10). היבול העולמי הוא 450 מיליון טון לשנה. בישראל נהגו לגדל אספסת בעיקר בעמק החולה, וייצרו ממנו קמח-אספסת כתוספת לתערובת ללול ולרפת, וגם חציר משובח. אך בהיותו גידול הצורך מים רבים, חדלו לגדלו בישראל. מיני הבר נחשבים למרעה משובח ביותר, ומשמשים גם כמקור לדבש. נבטים של אספסת משמשים לאחרונה כמזון אופנתי לאדם, והם נמכרים למאכל אדם תחת השם המסחרי אלפלפה, שהוא שמו האנגלי של הסוג. בסוג 55 מינים (הנתונים שונים לפי חוקרים שונים, בין 50 ל-100). מרכז המינים החד-שנתיים בסוג (34 מינים) משתרע באזור הים התיכון; המינים הרב-שנתיים (21 מינים) – במערב אסיה ובמרכזה. בארץ 22 מינים, מהם 18 חד-שנתיים.

כתב מייק לבנה

לא עודכן