דרדר-הקורים הוא קוץ ששמו יאה לו: כל אברי הצמח מכוסים שערות לבנות ארוכות סבוכות כקורים. זהו דרדר טיפוסי, שקוצי המעטפת שלו מסגירים מיד את שייכותו לסוג זה. הוא גדל כחד-שנתי או כרב-שנתי, בהתאם לתנאים. גובהו חצי מ'. הצמח סבוך, מסתעף מבסיסו לענפים אלכסוניים. בבסיסו עולה שושנת של עלים שרועים, גזורים עמוקות לאונות צרות. המין אנדמי לישראל, ליתר דיוק – למישור החוף בישראל.
דרדר-הקורים פורח מאפריל עד יולי. ניצני התפרחות מתפתחים כבר מינואר, ועליהם טוויה רשת של קורים בולטים במיוחד, שהיא סימן-היכר למין וסיבת שמו. במקומות לחים נמשכת פריחה כלשהי עד סוף הקיץ. הפרחים צהובים – הן הכותרת והן צינור האבקנים.
דרדר-הקורים הוא מין אנדמי לארץ. הוא גדל בשדות-בור ובמעזבות, בקרקעות חול, חמרה וכורכר בלוי. במקומות שהוא גדל זה צמח שכיח, מרכיב מרכזי בחברת-צמחים הנקראת על שמו: חברת חילף החולות ודרדר הקורים. דרדר-הקורים נפוץ במישור החוף. תפוצתו העולמית מצומצמת למישור החוף של ישראל בלבד, חורגת מעט לעבר חופי דרום לבנון מצפון ולחופי צפון סיני בדרום-מערב.

בסוג דרדר 600 מינים, בארץ 22, מהם 5 אנדמיים לארץ-ישראל או לסביבתה הקרובה. מינים אחדים של דרדר מקובלים בגינות-נוי. העלים יוצאים בתחילת החורף בבסיס הצמח דוּרים-דוּרים, ונראה שזה המקור לשם הסוג בעברית ובערבית. העלים האלה נאספים על-ידי ערביי הארץ כירק לסלט, טעמם מריר עדין. רוב מיני הדרדר קוצניים. העלים והגבעולים אינם קוצניים, הקוצים מרוכזים בעלי-המעטפת (חפים), המקיפים את התפרחות. חפים אלה קרומיים או גלדניים, רעופים, ומסתיימים לרוב בקוץ. כל הפרחים צינוריים. הפרחים החיצוניים בקרקפת עקרים, חסרים שחלה, עלי ואבקנים. לעיתים הם גדולים יותר מפרחי המרכז, והם בלתי-נכונים (א-סימטריים), משמשים מעין שלט-פרסומת לקרוא מרחוק לחרקים המאביקים. הפרחים הפנימיים דו-מיניים, נכונים, כל אחד מהם זקוק להאבקה נפרדת. האבקה עצמית נמנעת בזכות הפרדה במועדי ההבשלה של החלק הזכרי (האבקנים) והחלק הנקבי (הצלקת): האבקנים מבשילים קודם, ורק אחרי כמה ימים מבשילה הצלקת. מנגנון ההאבקה מופלא, מומלץ להפעילו באמצעו קיסם ולעקוב אחריו: האבקנים בפרח מאוחים, יוצרים יחד צינור המקיף את עמוד העלי. המאבקים (שקי-האבקה שבראש האבקנים) פונים פנימה. כאשר מבשילה האבקה בתוך הצינור, הרי הצלקת (שבראש עמוד העלי החבוי בתוך הצינור) עוד לא בשלה לקלוט אבקה. חרק הנוגע בפרח בשל מחולל בפרח תגובה מדהימה: צינור האבקנים מתחיל "להתלבט", מתנועע בתנועה גלית, מתקצר, ואז הצלקת (שאינה מתקצרת) דוחפת כמו בוכנה גושיש אבקה אל ראש הצינור, וזה נדבק לחרק. כשיגיע החרק אל פרח אחר, שהצלקת שלו כבר בשלה ובולטת, הוא יאביק את הצלקת. הזרעים מצויידים לרוב בציצית, המסייעת לפיזורם ברוח.

כתב מייק לבנה

עודכן