חלמית מצויה היא צמח חד-שנתי מסועף. העלים והפרי אכילים, חיים או מבושלים, מכאן שם הסוג בעברית (מלשון לחם בחילוף אותיות) וגם בערבית (חובייזה, מלשון חובז, שמשמעו לחם). טוענים שהעלים עשירים במיוחד בויטמין A. העלה עגול, שלם או כפני, מפורץ קלות ל-3–5 אונות, עורקיו מסתעפים כאצבעות. האונות משוננות.
חלמית מצויה פורחת מפברואר עד יוני. הפרח עשוי להגיע לקוטר של 2.5 ס"מ. 5 עלי הכותרת ארוכים פי 2 מעלי הגביע, הכותרת שזורה בעודה בכפתור. 5 עלי הגביע מאוחים בבסיסם, ומתחת להם עוד 2–3 עלי גביעון לא מאוחים, ביציים רחבים. האבקנים רבים, זיריהם מאוחים לצינור העוטף את עמוד העלי. הפרי נראה כעוגה פרוסה לפרוסות, ובמרכזה חרוט בולט. גם הוא אכיל.
חלמית מצויה היא צמח חובב חנקן, והיא שכיחה , ואף שולטת בכתמים, בבתי-גידול מושפעי-אדם: אשפתות, גינות וצידי-דרכים. היא נפוצה בכל חלקי צפון הארץ ומרכזה. תפוצתה העולמית רחבה בארצות הים התיכון וצפונה ומזרחה.
ברפואה העממית היא משמשת לחבישת פצעים, הורדת נפיחות, כטיפות לעיניים – בדומה לשימוש בחלמית גדולה.
בסוג 40 מינים, 6 מינים בארץ.

כתב מייק לבנה

לא עודכן